אבי מורי זכה לחדש חידוש הלכתי מעניין מאוד כשהיה כבן עשר שנים, והסכים עמו מרן הרב מבריסק זצ"ל, וכך היה המעשה: אבא זצ"ל הביא איתו לארץ את אחיו הצעיר ממנו כבשבע שנים, וכשהיה כבן שלוש היו צריכים למול אותו, משום שנולד בעת שהמשפחה כבר היתה במנוסה בזמן המלחמה, ולא יכלו למול את התינוק.
אביהם זצ"ל, שאה שלא ניתן יהיה למול את הילד, נתן לו שם בלי ברית, וקרא שמו בישראל צבי, כדי שיזכור את יהדותו שיהיה לו שם יהודי וידע שאינו כגויי הארצות חלילה.
כשהגיעו לערוך את הברית, ביקש אבי מורי זצ"ל לתת לאחיו בן השלוש את השם 'ישראל בונם' על שם אביו שנפטר בינתיים. נענה הרב מבריסק ואמר, הרי כבר יש לילד שם, קוראים לו צבי, איך אתה רוצה לקרוא לו על שם אביכם? השיב אבא ואמר, הרי בברית יש סדר שאומרים "ויקרא שמו בישראל", ואם כן אפשר בזמן זה לתת שם חדש", והסכים עמו הרב מבריסק, ואכן נקרא שמו של הדוד, רבי צבי ישראל בונם.
לפני הברית אמר לו הרב מבריסק זצ"ל הרי אתה בעל השמחה, אז תגיד דבר תורה, ענה לו אבא "תורה אני לא יכול להגיד, אבל דפי גמרא אני יכול לומר בעל פה, מה שלמדתי עם אבי זצ"ל בסיביר". אמר לו הרב זצ"ל תגיד, נעמד ואמר בע"פ את כל סוגיית ר' חנינא סגן הכהנים שבמסכת פסחים שהיא כידוע מהסוגיות המורכבות בש"ס, והעידו בני הרב זצ"ל שזה אחת משלושת פעמים שראו את הרב זצ"ל דבריסק פורץ בבכי, ואמר תראו איזה ילדים עשקו לנו הרשעים ימ"ש בילדי טהרן!
אציין כי אבי מורי היה אז כבן עשר, וקודם לאותה ברית של אחיו, הוא היה שנה וחצי בשבי 'ילדי טהרן', וקודם לכן שנה תמימה ביער במנוסה, ולפני כן נדד עם הוריו שהיו פליטי מלחמה, בסיביר ובמקומות אחרים אליהם נלקחו, כשלא היו בידיהם כמעט ספרים ולמדו בעיקר מתוך הזיכרון.
בימי השבעה על אבא זצ"ל הגיע אברך צעיר שהנני מכיר וסיפר שישב סמוך אליו פעם בשבת אחת אחה"צ בבית הכנסת 'אהל תמר' שם היה יושב בשבתות בעשר שנים האחרונות לחייו, וראה אותו סוגר מסכת עירובין ומחייך לעצמו.
"משום מה תפסתי תעוזה", מספר האברך "ושאלתי את הרב למה הוא מחייך… ענה לי הרב שלאחרונה פעם אחת לקח לו זמן להיזכר באיזה תוס' במסכת עירובין, ובשל כך הוא חשש שהתחיל חלילה לשכוח לכן מיד חזר עוד 13 פעמים את כל המסכת וכעת סיים את הפעם ה-13".
מוסיף האברך ומספר: "העזתי פני ושאלתי את הרב "נו, אז עכשיו ניתן לבחון את הרב על מסכת עירובין?", וענה לי "אדרבה, תשאל על כל כמה דף על כל המסכת איזו מילה יש בו", וכך עברנו על כל המסכת!".