מֵהלכות 'תערובות' ותערובת חמץ
* בתערובת יְבֵשָׁה של איסור והיתר, מדאורייתא דַי בכך שכמוּת ההיתר מהווה רוב לעומת האיסור, כדי שהאיסור יתבטל בתוכה. אולם מדרבנן, בתערובת 'מין בשאינו מינו', אין האיסור בטֵל אלא כאשר כמוּת ההיתר היא פי שישים מכמוּת האיסור.
* אסור לבטל איסור בתערובת בכוונה. ומי שעבר וביטל איסור בתערובת – אסור לו להנות מביטול זה. וכן מי שביטלו עבורו איסור בתערובת – אסור לו להנות מהביטול.
* תערובת יבֵשה שמעורב בה 'משהו' חמץ – יש אומרים שאסורה בפסח אף בהנאה, ויש אומרים שאסורה באכילה בלבד.
* מאכל שהתערב בו טעם חמץ 'פגום' בפסח – נחלקו הפוסקים אם מותר לאוכלו בפסח; ואם התערב לפני הפסח, לכל הדעות מותר לאוכלו בפסח.
* מאכל 'חריף' שנחתך לפני הפסח בסכין שבלוע בה טעם חמץ, אם יש בנפח המאכל הנחתך פי שישים מנפח הסכין, טעם החמץ 'בטֵל' בתוכו. ואם חתכו בה מספר מאכלים חריפים, שכל אחד מהם אין דַי בְּנִפְחוֹ כדי 'לבטל' את טעם החמץ, ואחר כך בישלם יחד, לפני הפסח – יש אומרים שהבישול מצרף את כולם כדי לבטל את הטעם; ויש שמחמירים בדבר, וכן עיקר ההלכה.
* מאכל שבלוע בו טעם חמץ, אשר השרוהו במים במשך עשרים וארבע שעות, ואחר כך סיננו את המים מהמאכל – אם הסינון התבצע לפני הפסח, ויש בהם פי שישים מטעם החמץ, הטעם 'בטֵל' בהם, והם מותרים בשתייה בפסח.
מֵהלכות חמץ ש'עבר עליו הפסח'
* חמץ שעוברים עליו ב'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא' מדאורייתא בפסח, ו'עבר עליו הפסח' בשוגג או במזיד, אסור מדרבנן בהנאה אף לאחר הפסח.
* תערובת שיש בה רק 'משהו' חמץ, שאסורה בפסח רק מדרבנן, מותרת לאחר הפסח באכילה. אולם, כשמדובר בתערובת יבשה שהחמץ התערב בה בפסח – יש אוסרים. * חמץ שעבר עליו הפסח והתערב בתערובת, במידה כזו שאינו בטֵל בתוכהּ – ניתן להתירו בהנאה על ידי 'פדיון', דהיינו, השלכת שוֹוִי החמץ שבתערובת לאיבוד. ולאידך גיסא, אם התערב חמץ שעבר עליו הפסח בתערובת כדבר ה'מעמיד' – וכגון שהתפיחו בצק בשמרים שהם חמץ שעבר עליו הפסח – למרות שכמוּת השמרים קטנה לאין ערוך מכמוּת הבצק, לא ניתן להתירו על ידי פדיון.
* חמץ 'נוקשה' שעבר עליו הפסח, מותר בהנאה. ויש אומרים שמותר אף לאוכלו, אך לדעת רוב הפוסקים הוא אסור באכילה.
* חמץ של גוי, או של הפקר שעבר עליו הפסח, מותר באכילה ובהנאה, כיון שלא עברו עליו באיסור 'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא'.
* חמץ שעבר עליו שמיני של פסח, אף שאין איסורו מדאורייתא, אסור לאחר הפסח באכילה ובהנאה.
* אם גוי מביא לישראל חמץ בפסח – אסור לישראל לקבלו, משום איסור 'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא'. ועליו אף להקפיד שלא יֵראה ממעשיו כי הוא מעונין בחמץ.