הרב משה מיכאל צורן שליט"א
הלב היהודי שותת דם. מדי יום שומעים על יהודים שנפלו בקרב, הי"ד, שהותירו אשה ויתומים, הורים שכולים, וחיים רבים שנגדעים באחת. רבים נמצאים כל רגע בסכנת מוות, ועיני משפחותיהם כלות אליהם. המונים מבני ארץ ישראל, ובהם אלפים מציבור היראים לדבר ה', נעקרו וגלו מבתיהם, והם מצויים כבר תקופה ארוכה במצב קשה מאוד. שלא לדבר כבר על יותר מ- 130 מאחינו הנתונים בצרה ובשביה! ומלבד כל זאת, העולם כולו נתון בקדחת אנטישמית שזמן רב לא נראתה כמותה. זאת בעוד שגם ה'ידידים' המעטים מבין אומות העולם שהיו אי-פעם ליהודים, מתחילים גם הם 'ליצור איזונים' עם המרצחים הנוראיים. הַבְּעָתָה אוחזת בכל. הלב מלא חששות, שמא מצפון תפתח הרעה, שמא, שמא, שמא… ואין אתנו יודע עד מה.
והנה, כל יהודי שיראת ה' בלבבו, יודע שעליו לפשפש ולמשמש במעשיו, לֵב ידע את נגעי-לבבו ולחזור עליהם בתשובה שלימה. השי"ת, אבינו אב הרחמן, צופה אלינו ומתחנן שנחוס על עצמנו, ונשים לבבנו על דרכינו, ונתגבר על ההרגלים מַקהי – החושים ברם, בתקופה המטלטלת הזו, מן הראוי ליתן את הדעת לדבר יסודי וחשוב עד מאוד. הרצון הטבעי של כל אחד הוא, שהעניינים ישובו למסלולם, כמו לפני פרוץ סערת המלחמה. מה שקרוי 'חזל"ש', חזרה לשגרה. במלים אחרות: יתכן שמטרתן של כל התפילות והייחולים, החיזוקים והשיפורים שאנחנו עושים מאז שמחת תורה, היא כדי להגיע לדבר אחד: שנוכל לשוב אל השגרה היומיומית הרגילה. בלי אזעקות, בלי כטב"מים ומל"טים, בלי 'נפילות'.
אבל האמת היא, שברור כשמש שלא לשם כך הביא עלינו אבינו-שבשמים את מסת-הייסורים הנוראה. כל הקורה אתנו הוא מפני שהשי"ת יושב ומצפה שנשוב אליו בתשובה שלימה, כדי שהוא יתברך יוכל לשוב אלינו אבותינו, בגאולתנו השלימה ובהשראת שכינתו בבית קדשנו ותפארתנו. הקב"ה אינו חפץ רק בחזל"ש, אלא חפץ לחדש ימינו כקדם.
ואם כן, גם תפילותינו-שלנו וכל הנהגותינו בעת הזו צריכות להיעשות למטרה הנעלה של יציאה משגרת הגלות הארוכה והמרה. ההסתכלות הזו מקבלת חיזוק מאירועי התקופה שכל מי שעיניים לו בקדקדו יכול לראות האירועים בחוש לאן הללו מובילים!
כל מדרשי חז"ל על עת הגאולה מאזכרים את 'פרס', היא אירן, שתצא להילחם בעם ישראל . ות"ח אחד העיר, שיש כמה פסוקים המעידים על כך שבימים שלפני הגאולה תהיה גם תימן מעורבת בענין, כמו 'והלך בסערות תימן', ועוד. לא עד היום יכולנו לראות את זה. היום, תימן כבר ממש בעניינים. והדברים כתובים עלי-מדרשי-חז"ל, וכבר ציטטנום בעבר פעם אחר פעם. ואולי 'נטעם' שוב מכמה משפטים מתוך המדרש (פסיקתא רבתי, פרשה ל"ו): "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בו – כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה, וכו', וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים, ונופלים על פניהם, ויאחזו אותם
צירים כצירי יולדה.
"וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא, ואומר להם: בניי אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם! ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין צער ושעבוד מלכיות אחריה"! דברי המדרש הללו צריכים לנסוך בנו ים של נחמה בתוך ים הצרות בו אנו שקועים עד צוואר.
ואולי נקרא עוד כמה שורות מהמדרש הנ"ל. "שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם – ענווים, הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. "ועליכם בלבד זרח, ולא על אומות העולם, וכו', באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל, וכל אומות העולם בחושך ואפילה, והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל, וכו', ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, וכו'. "ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל, ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים, וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים", וכו'.
ואם כן, כאשר אנחנו שומעים אפוא עוד על איום המגיע מאירן, ומתבשרים על עוד טיל מְ אֻיָּ ם המיוצר על ידם, נעלה אז על לבבנו וזכור-נזכור את מילות-הנחמה של אבינו, אב הרחמן, שמעולם לא שכח אותנו, ושמר וממשיך לשמור עלינו במשך כל שנות גלותנו: "אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם"!
אבל הדבר השני שצריך לעשות הוא להתפלל באמת ובלב- שלם על גאולתנו ועל פדות נפשנו. לתת את הדעת על כך שלא די שנחזור לשגרה! חס וחלילה אם כך יהיה! צריכים להתחיל 'לקחת ברצינות' את ענין הגאולה (מבלי להתייחס לתאריכים ספציפיים, ולכל-מיני שמועות שאינן מסייעות לאף אחד), ולהתפלל ולייחל לכך בכל לב ונפש.
כאמור, הסתכלות וציפייה שכזו, חולפת בוודאי בליבו של כל יהודי וטוב, ואין ספק שהרצון הבסיסי של בני-עליה הוא לייצר תשוקה אמיתית להשראת השכינה בבית המקדש. ואחר הפעולות נמשכים הלבבות, וככל שנַרבה בפעולות ומעשים בענין זה, כך יתעורר לבנו אל הדבר.
בחסדי השם, התעוררו אנשי- לבב אל דברי מרנא החפץ חיים שכתב בספרו 'חומת הדת' )פרק י"ד( ש'עיקר גדול' להחיש גאולתנו ופדות נפשנו, הוא, להתאסף ביחד, ולצעוק ולהתפלל אל ה' שיגאלנו, וכפי שהיה אצל אבותינו במצרים, שנאמר ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו'. ופשוט הדבר, שמלבד הכוח העצום שיש בזה כדי להחיש גאולתנו, וכפי שכתב החפץ חיים, יש בכך תועלת נפלאה להחיות ולעורר בנפש האדם את החובה העיקרית של הציפייה לישועה, ולפעול בלבו גדולות ונצורות להחייאת בקשת מלכותו יתברך בכל תהלוכות החיים, שזו סיבה גדולה להתעלות כללית בעבודת השם.
זה הרקע לעצרת ההתעוררות ותפילות-הרבים, שנערכות בימים אלה במקומות רבים אחרים. לעורר התשוקה להשראת שכינתו בתוכנו, וגאולתנו השלימה, ולהתפלל על כך.
(קול ברמה – ביטאון רמת אלחנן)