נביא כאן מעט רשמים שניתן להעלות על הכתב, ממה שהיה אצל רבינו מרן שליט"א בזמן שמחתנו – ימי חג הסוכות ושמחת תורה שעברו עלינו לטובה (תשע"ז).
בערב חג הסוכות זכינו להיכנס אל מרן שליט"א, ולהגיש לו 'קובץ גליונות' לחג הסוכות, עם כל הגליונות וחידושי התורה שיוצאים מבתיהם של גדולי הדור שליט"א. מרן עיין בזה כרבע שעה ואח"כ ביקש שנשאיר אצלו את החוברת, תוך כדי שהוא מבקש לשלם עליה. כמובן שסירבנו, תוך כדי שאנו מזכירים כי 'מתנה לאדם חשוב היא עצמה הנתינה'. אך מרן שליט"א סירב ואמר שעל מצוה יש לשלם, ומצות לימוד התורה ערכה לא יסולא בפז.
ביו"ט ראשון של החג, בירך כדרכו על אתרוג מזן חזון איש, והלולב היה השנה בגובה של למעלה משלוש מטר (!!!). כמו כן ההדסים היו של ג' עלים בקנה, והערבות היו מגידול מיוחד שאמרו שהעלים אינם נופלים, ועל ידי זה ניתן להחזיק אותם 'דרך גידולם' ממש.
אחרי שבירך, נענע בכל האתרוגים (למעלה משלושים אתרוגים! ביניהם כמה סוגים של זן מרוקאי, תימני ושלושה אתרוגים ששוקלים כל אחד 3 קילו בערך). אחר כך הרשה לשאר הקהל לברך על ארבעת המינים ואמר שהוא מקנה רק למי שהוא גדול, ורק מתנה על מנת להחזיר.
במהלך הנענועים של הקהל, אירע דבר מצער מאוד, הפיטם של האתרוג עליו בירך מרן שליט"א נפל, כפי הנראה היה דוחק מדי גדול לזכות לברך עליו, ובעקבות זה נהפך האתרוג ל'חסר' ממש. מרן שליט"א לקח להלל אתרוג אחר, ובהמשך אח"כ הגיע הר"ר משה ניימן, והביא אתרוג חדש ומהודר מאוד מזן חזון איש, כדי שמרן שליט"א יוכל לברך על אתרוג נאה כראוי.
במשך ימי החג עברו אלפי איש אחרי התפילות, להקביל פני רבינו ברגל.
באחד הימים בהם היה מרן שליט"א סנדק בברית כמנהגו בכל יום, אירע דבר משונה מאד. היה זה ביום ראשון של חול המועד, לאותו בוקר הוזמן מרן לשמש כסנדק בשלוש בריתות, ברם, אחת הבריתות הייתה של אב שאחז את התינוק בזרועו והחל לומר פסוקי 'שמע ישראל' כנהוג, אך כשהגיע זמן מצוות הברית, החל האב להתנגד לפתע לערוך את הברית, כפי הנראה נתפס בחרדה כזו או אחרת, וסירב בכל צורה שהיא לקיים את הברית כמנהג ישראל רבות בשנים. הוא תפס את התינוק וברח עמו לחוץ. כמובן, אנשים רבים ניסו לשכנע אותו אך ללא הועיל. בינתיים הציעו לו לנוח עם רעייתו היולדת בבית סמוך.
במקביל, מרן שליט"א בירך כי 'עוד היום יעשו לו את הברית לפני השקיעה', ואכן בשלב מסוים הניח האב למשפחה לערוך את הברית. או אז קראו לו למרן שליט"א שוב שישמש כסנדק. ואכן הגיע והשמחה היתה רבה מאוד. מכיוון שהאב לא היה במקום, בירך מרן בעצמו "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
לאחר הברית פצחו הקהל בניגון "תהא השעה הזאת", בשמחה של מצוה.
בשמחת תורה מרן שליט"א התפלל שחרית ומוסף בביתו, וישב במהלך ההקפות עם ספר תורה זעיר מיוחד (אומרים שהוא הזעיר ביותר בעולם), ונתכבד בהקפה ששית, ולחתן תורה יצא לבית הכנסת לדרמן.
כן יגיענו למועדים ולרגלים אחרים' אמן!
● ● ●
לקראת יום היא"צ של הרבנית הצדקנית מרת בת שבע אסתר ע"ה, אשת חבר למרן רבינו שליט"א, אמרנו להעלות לחיזוק הכלל נקודה נפלאה שבלטה בה ביותר, ויהיה זה לעילוי לנשמתה הטהורה: בשני העשורים האחרונים לחייה הייתה הרבנית ידועה ומפורסמת מאוד, ומאות רבות של נשים צבאו לפתחה לעצה ולברכה, לחיזוק ולעידוד, נדמה היה כי החיים האירו לה פנים, וכי הכל הלך לה בקלות… אך לא רבים יודעים כי ההיפך הוא הנכון, פעם, בשעה רגועה ושקטה חשפה הרבנית ע"ה לאחת מבנות הבית את הסוד הגדול שטמון בה: "מיום שנישאתי לבעלי הגדול הרב שליט"א, כל הזמן עמדה דמותו לנגד עיני! בכל פעולה, בכל מעשה, אני חושבת אם זה יועיל לו בלימוד תורה, או חלילה יפריע לו מלשקוד על דלתות היראה. כך זה היה בכל הלידות של הילדים שיחיו, הרב שליט"א לא היה מעורב כלל, כך זה היה בכל צורכי הבית בקניות, בבישולים, בהכנות, הוא היה טרוד בנושאים, אחרים בנושאים של סדרי לימוד וכתיבת חידושי תורה, כך היה גם בגידול הילדים, בהכל! דבר ראשון השיקול הוא – מה יהיה טוב עבור הרב. כך גם כל סדר היום היה סביבו, החל מהשכמת הבוקר מוקדם מוקדם, ובהמשך היום כולל תפילת מנחה גדולה וערבית בזמן וכן בכל דבר".
נוסיף עוד כי הרבנית ע"ה סיפרה ששנים רבות הייתה מכינה בעצמה אפילו את היין, היא הייתה סוחטת בעצמה אשכולות של ענבים, כדי לייצר יין במו ידיה, וכן לא ויתרה על שום טרחה במאכלי השבת ועשתה הכל לבד! פעם אחת הזדמנה לבית אשה מחוץ לארץ, והיה זה ביום חמישי סמוך לשבת, ולפתע היא מבחינה כי הרבנית מנפה קמח ומכינה תבשילים לשבת המלכה. תמהה האשה "האם את צריכה לעשות הכל לבד? וכי אין לך עוזרת?", והרבנית ע"ה משיבה, כשבת שחוק על פניה: "אני העוזרת… מה לא טוב בי?"…
יה"ר שנזכה שזכותה תגן ותסייע לכלל ישראל כשם שהיתה לאחיעזר ואחיסמך כאן, כך תמליץ עלינו גם למעלה במרום אמן!
(מתוך עלון דברי שי"ח –סוכות, ובראשית תשע"ז)