דוד המלך אומר בתהילים (קכג, ב): "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גבירתה, כן עינינו אל ה' אלקינו".
זהו האופן שבו צריך כל יהודי לגשת לתפילה.
העבד יודע, שאם אדונו לא יתן לו מזון – הוא יישאר רעב, ואולי אף ימות מרעב. אם האדון לא יתן לו בגד ללבוש, לא יהיה לו בגד. העבד יודע שהוא תלוי לחלוטין באדון, ואין לו שום דרך לקבל שום דבר שנחוץ לו אלא מן האדון. משום כך, עיניו של העבד נשואות אל האדון, ורק אל האדון.
רבי אלימלך בידרמן שליט"א ממחיש את הדבר במעין-משל:
אדם אחד איבד את כל נכסיו, ונקלע לחובות עצומים של מיליוני דולרים. הנושים מאימים עליו וממררים את חייו, ברצותם לקבל בחזרה את כספם. במצוקתו, הוא פונה אל יהודים עשירים, ומבקש מהם לסייע לו. עולה האיש אל העשיר הראשון, ומקבל חמש מאות דולר. השני נותן נתינה ממש יפה, אלף דולר.
בואו ננסה להבין מה מתרחש במוחו של העשיר. הרי אתה מיליארדר. אתה שומר תורה ומצוות, ואתה יודע את גודל מצות "והחזקת בו". אתה גם יודע שלא תפסיד מנתינת צדקה. להפך, יתקיים בך "למען יברכך ה'". הכל אתה יודע. אז למה הסכום הנאה ביותר שאתה נותן הוא רק אלף דולר?
התירוץ פשוט. הוא יודע: כמו שהוא בא אליי, כך הוא מגיע אל עוד כמה וכמה עשירים. אם כל אחד יתן לו אלף דולר, הוא יצליח איכשהו לעמוד על רגליו.
לעומת זאת, נתאר לעצמנו את העשיר הזה נקלע למעבה היער, ופתאום הוא רואה את הנושא – אדם גברתן ואלים – תופס את העני האומלל, ואומר לו: 'או שאתה מביא לי את הכסף, או שאני הורג אותך במקום!'
בלי שום היסוס כלל, העשיר יתן לו את כל הכסף מיד. למה? כי הוא יודע שהוא היחיד שיכול עכשיו להציל את חייו של האדם הזה. אם הוא לא יסייע לו – הלה ימות!
אנחנו צריכים להתפלל באופן של "הנה כעיני עבדים… כן עינינו אל ה' אלקינו" – בידיעה ברורה, שרק הוא יתברך יכול להציל אותנו.
אם אדם טועה וחושב שפרנסתו תלויה בחוש המסחרי המעולה שלו או במשכורת שנכנסת כל חודש כמו שעון, הוא בבעיה.
אם הוא סומך על האנטיביוטיקה שתרפא את דלקת הגרון, ועל הויטמינים שיחזקו את הגוף, הוא לא נושא עיניו "כעיני עבדים אל יד אדוניהם".
הוא סומך על זה וסומך על זה, וגם הולך להתפלל. ומאחר והוא מתפלל, נותנים לו אלף דולר משמים. זו מתנה מאוד יפה, אבל זה רק "אלף דולר".
לעומת זאת, אדם שניגש לתפילה מתוך אמונה שלמה שרק הקב"ה יכול לתת לו את מבוקשו ולהושיעו – תפילתו מתקבלת ביותר.
בפסוק בתהילים (קמה, יח) נאמר: "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת", וקשה: וכי כשיש לאדם חולה בתוך ביתו ר"ל, הוא לא מתפלל "רפאנו" באמת? כשהוא רוצה להבין תוספות הוא לא מתפלל "אתה חונן" באמת? אם כן, מה פירוש "באמת"?
מתרץ הרב בידרמן, שוב על ידי משל קצר: אדם אחד נכנס לרופא עיניים בקופת חולים, ומתלונן שכבר כמה ימים הוא חש כאב עינים, שאינו חולף אלא מתגבר. הרופא עורך בדיקה קצרה, ואומר בסבר פנים חמורות: "אתה סובל מבעיה רפואית מאד נדירה. אם לא תטופל תוך חודש על ידי רופא מומחה ביותר, שיש לו ניסיון בשטח הספציפי הזה – אתה תהיה עיוור".
הבן אדם מרגיש שהאדמה רועדת תחת רגליו. כשהוא חוזר לעשתונותיו, הוא שואל בחרדה: 'איפה יש רופא מומחה שיוכל לטפל בבעיה שלי?'
אומר לו הרופא: 'יש בעולם כולו רק שני רופאים מומחים לזה, אחד בלונדון ואחד בניו יורק'.
הבן אדם טס מיד ללונדון, נכנס למזכירות ומבקש תור דחוף. לאחר דקה וחצי של הקשה על מקלדת מודיעה לו המזכירה: 'קבעתי לך תור לעוד שלשה חודשים'.
הוא מזדעק: 'מה? שלשה חודשים?! עוד חודש אני מאבד את הראיה!'
הוא מנסה להתעקש. קצת מבקש יפה, קצת מרים את הקול, אבל עמוק בלב הוא יודע שלא אבדה תקוותו. גם אם הם לא יסכימו, לא נורא – יש עוד רופא בניו יורק.
אנחנו לא רוצים להיות כמו אותו אדם.
אין 'רופא' מבלעדי אלקינו. רק הקב"ה יכול לעזור לנו ולהושיענו, בכל ענין ובכל עת.
כאשר אנחנו מודעים לאמת היסודית הזאת, התפילה שלנו נראית אחרת – אנחנו קוראים אל הקב"ה "באמת".
(אוחילה לא-ל)