"וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב" (שמות י"ח, י"ג)
גם בהנהגתו כמורה הוראה ניכרה המגמה של הקדשת כל כוחותיו למען הכלל. ביתו וזמנו היו מקודשים לגמרי לכלל ישראל, למרות שהיו זמני קבלת קהל בהם שהה בביתו, כל שעה שהיה בביתו קיבל את השואלים והיה מורה להעירו אפילו באמצע הלילה עבור כך. אפילו את הטלפון היה שם ליד מיטתו שאם מישהו יתקשר יענה לו מיד.
למעלה מכך, למרות שקידתו העצומה, כאשר ישב עם אנשים שבאו לשאול או להתייעץ – הקדיש כל זמנו לשמוע אותם ואף לרדת לפרטי פרטים, שכללו לפעמים דלי דלות של וויכוחים קטנים ומייגעים, שהיו אמורים להפריע לשקדן כמוהו, הרבה מעבר לאדם מהשורה, אך היות והקדיש עצמו לכלל – הרגיש שזה תפקידו עכשיו, ורק בשניה שהדיון הסתיים שקע בתלמודו.
ירושלים רבתי. רבינו היה מראשוני המשתכנים בבנין הראשון של שכונת מטרסדורף, שהיתה השכונה החרדית הראשונה בצפון ירושלים, אך לא רבים יודעים שהיה גם בין אלו שהיתה להם השפעה מכריעה בהתפתחות האזור, והפיכת כל צפון ירושלים למגדלור של תורה ויראת שמים לבני היהדות הנאמנה.
הוא היה מדריך את כל תלמידי הישיבה שנישאו, להשתדל לרכוש דירה קרובה ככל הניתן לישיבה, מתוך מטרה להשתייך כמה שיותר לישיבה הן על ידי לימוד בה, והן על ידי השתתפות בשיחות ובשיעורים, ובעיקר הענין של תפילה בישיבה, ענין שהיה עיקר גדול אצלו, והיה אומר שבן תורה שמתפלל במקומות שאין הבנה לערך התפילה – זה בגדר חילול השם.
ענין זה גרם, שבתקופות שאנשים היססו אם לקנות דירות באזור זה, שהיה באותן שנים מרוחק ממרכז העיר וכמעט שומם מסביב, ועשרות הדירות שנקנו באותן שנים גרמו לעוד ועוד אנשים, בפרט ממוצא אמריקאי, להתעניין במגורים באזור. רבים מתלמידי הישיבה רכשו ושכרו דירות בשכונת 'רוממה', שהיתה באותן שנים שכונה מעורבת, ומורכבת ברובה מציבור שאינו שומר תורה ומצוות, ולאט לאט נכבשה על ידי הציבור החרדי, כשחלק נכבד מהם היה מתלמידיו ומושפעיו.
פרנסי העיר החילונים לא השלימו עם העובדה, שהציבור החרדי הולך וכובש את שכונת 'רוממה', והחליטו למנוע זאת בכל מחיר. אחת מתחבולותיהם היתה להקים במרכז השכונה, בבנין המרכז הקהילתי של רוממה, בריכת שחיה מעורבת, דבר שיבריח תושבים חרדים מהאזור. באותה תקופה התארגנה משלחת של קבוצה מחשובי תושבי השכונה שנפגשה עם ראש העיר ט.ק. העסקנים ביקשו מרבינו שהוא יהיה הדובר שלהם בפגישה, הן מחמת אישיותו המרשימה והן משום שסברו שהעובדה שרבינו ידבר איתו באנגלית – תשפיע עליו, שכן בהיותו נתין ארה"ב ידבר בשם ציבור זה, שהלך וגדל באותן שנים בעיר, ופרנסי העיר ראו בו דבר חשוב, והן מחשש שתהיה פניה של תושבי ארה"ב לנדיבים של הקרנות שלו, להסביר לו איך הוא מתייחס לתושביו.
רבינו פתח ואמר לראש העיר: "באנו לכן מארה"ב לחיות בארץ ישראל ובעיר הקודש חיים יהודיים, לא יתכן שדווקא כאן יקימו לנו בריכה מתחת לחלונות ביתנו". ראש העיר התעקש ואמר בחוצפה: "הבריכה קום תקום! אמנם היות וביקשתם אני מבטיח לעדכן אתכם לפני שהיא תקום"…
כשיצאו אמר רבינו לחברי המשלחת שהמערכה הוכרעה, שכן עצם זה שראש העיר נכנע בזה שהבטיח שיודיע להם – מראה הדבר שהוא חושש ואמירתו שהיא תקום בכל אופן, אינה יותר מדברי רהב. חלפו הימים ובאחד מימי חורף תשל"ו הגיעו פועלים ליצוק תקרה לאותו מבנה, בו אמורה לקום הבריכה, מבלי להודיע מה הולכים לעשות שם. התושבים חששו אולי הולך ראש העיר לבנות את הבריכה על אפם וחמתם, אך 'יושב בשמים ישחק' ולאחר כמה ימים, בוקר בהיר אחד, נשמע קול נפץ אדיר ותקרת המבנה התמוטטה בקול רעש גדול, עד שהתושבים חשבו שמדובר בפיגוע. למעשה מאז עמד המבנה שומם שנים רבות עד שהוקם בו מבנה המתנ"ס.
מחנך לחשוב אודות כלל ישראל
מבט זה ראו בכל תהלוכות חייו, שהיה מרבה לחשוב על כלל ישראל, כך תבע גם מתלמידיו הקרובים לחשוב על הכלל, ולא אחת כשהיו מדברים איתו על עניינים שונים פרטיים לכאורה, היה מדבר איך המבט צריך להיות במחשבה של אחריות לכלל. כך מספר אחד מחשובי תלמידיו שרבינו העיר לו פעם על ענין מסוים. תוכן תוכחתו היה שאינו חושב מספיק על כלל ישראל, ואמר לו: "מתוכן שאלתך אני רואה שאתה חושב רק על עצמך!". אותו תלמיד סיפר שרבינו דיבר על זה בצורה כה חזקה, שזה שינה לו את כל המבט לכל ימי חייו.
מופלא היה לראות כמה שמח והתעניין לשמוע על התפתחות ישיבות וכוללים, קהילות ומוסדות בפרט במקומות נידחים. פעם כשביקר אצלו ראש ישיבה ממדינה בדרום אמריקה, וסיפר לו על הישיבות והכוללים שם ומספר תלמידיהם, התפעל וקרא: "לא אלמן ישראל, אפילו במדינות דרום אמריקה הרחוקות ישנן ישיבות".
פעם פנו אליו מהעיר מלבורן שבמדינת אוסטרליה, שחברי כולל האברכים שנפתח במקום, מיסודה של לייקווד בארה"ב לחיזוק הקהילה במקום, מתכנסים לשמחת בר מצוה שלא אחד מתושבי העיר, ויהיה זה חיזוק גדול עבורם אם יאמר בפניהם דברי חיזוק, אלא שכדי לדבר בפניהם צריך לגשת למרכזיה של חברת 'בזק', ורק משם יוכל דבר בפניהם. רבינו יצא מגדרו וניאות ללכת במיוחד לדבר בפניהם דברי חיזוק.
תלמיד אחר מספר, שכאשר נכנס בערב ראש השנה להתברך מפיו, נענה לו רבינו ובירכו. לאחר מכן עורר אותו שלא ישכח להתפלל בתפילותיו על כלל ישראל…
סיפר הג"ר אהרן מרדכי שדמי ראש חבורה בישיבה: "בשעתו היתה לי כמה שנים חברותא עם יהודי שעוסק בחינוך באנגליה. פעם התקשר אותו ידיד וסיפר שנולד לו בן, וחפץ להזמין אותי לשמש כסנדק בברית. ניגשתי לרבינו והוא פסק לי שלא כדאי לעזוב את ארץ ישראל עבור סנדקאות. לאחר כמה שנים עשה אותו ידיד בר מצוה לבנו באנגליה, שוב הוא ביקש שאבוא להשתתף עמו בשמחתו, ניגשתי ושאלתי את רבינו, האם לנסוע לכמה ימים ולהשתתף בשמחת בר המצוה של ידידי? לפליאתי ענה רבינו שעלי לנסוע.
"היה הדבר לפלא בעיני, לנסוע ליומיים לסנדקאות – רבינו התנגד, ואילו עתה שאני מתעתד לנסוע לשבוע שלם רבינו מסכים מיד. שאלתי את רבינו והוא ענה: 'כאשר ביקשת לנסוע ליום אחד, הענין היה סנדקאות, ולא היה נראה לי שעבור מעלת סנדקאות, ככל שתהיה גדולה, שווה לבטל תורה ולנסוע לחו"ל. אבל עכשיו כאשר אתה נוסע בוודאי תתן שיעורים בקהילתו ותקרב את היהודים במקום, אם כן כשמדובר בהרבצת תורה וקירוב – ודאי שזה ענין נשגב לצאת עבורו לחו"ל!'".
"בנים אתם לד' אלקיכם"
צוהר מופלא למבטו הכלל ישראלי – היה בכל מבטו על חינוך ילדי ישראל. ידוע היה לכל תלמידיו ובאי ביתו שרבינו נהנה ללכת לתלמודי תורה, והיה מתרגש עד דמעות לראות את ילדי ישראל, ותמיד כאשר ביקשוהו לבא לבחון ילדים ואפילו להשתתף במסיבות חומש וסידור – היה מגיע בשמחה, וכל מי שראהו שם לא ישכח את המחזה. רבינו נישק לכל ילד וילד בידו או בראשו בחום, וברכו. פעם הגיע למסור את השיעור יומי בישיבה, ו"סידור" ממסיבת סידור של אחד מתלמודי התורה תחת בית שחיו. לפני השיעור אמר בעיניים נוצצות: "ראיתי עכשיו את דור העתיד של כלל ישראל!", וכן סיפר שאמר למלמדים שהם הולכים בדרכיו של הקב"ה, עליו נאמר בפסוק "המלמד תורה לעמו ישראל".
כמסופר גם כאשר ביקר בחו"ל, נתבקש לקבל נערי ישיבות ותלמודי תורה לבוחנם על תלמודם, ולהשמיע באזניהם דברי חיזוק. כמו כן הלך בעצמו לתלמודי תורה ובתי ספר לחזק ולרומם ילדי ישראל. בהיותו באנגליה סיפר לו ידיד הישיבה ר' מני וויס, שהינו קשור עם מנהל בית ספר גדול מאד בעיר, בית ספר ממלכתי ומודרני מאד, עד כדי כך שלא כל ילדיו הולכים עם כיסוי ראש וכד' אולם, סיפר לו ר' מני שהוא ביקש מהמנהל שרבנו יבוא לדבר בפני הילדים, כדי שהילדים יראו מהי דמות תורנית של רב וראש ישיבה והמנהל הסכים, אך הבהיר שהוא אינו יכול להכריח את הילדים לבוא, הוא רק יודיע שבזמן ההפסקה יגיע לאולם בית הספר רב מארץ ישראל, ומי שרוצה יבוא לראותו ולקבל ממנו ברכה.
רבינו הסכים. מנהל בית הספר לא חלם שיבואו יותר מעשרות בודדות של ילדים, אך בפועל בשעה היעודה התברר שכמעט כל ילדי בית הספר – כאלף וחמש מאות ילדים הגיעו! העסקנים המקומיים והמקורבים תהו בינם לבין עצמם מה יאמר רבינו לילדים, שצעירים ממנו בקרוב למאה שנה, וכה רחוקים מהבנת דרגתו ומעולמו התורני.
הוא דיבר איתם והדברים נכנסו לעומק נשמתם: הוא פתח בפסוק "בנים אתם לד' אלקיכם" – כולנו ילדים של הקב"ה. בן של מלך, על אחת כמה וכמה של מלך מלכי המלכים – מתנהג אחרת. הוא מדבר אחרת, מתנהג אחרת, אוכל אחרת, מכבד הורים וכד' כך דיבר איתם כעשרים דקות, על הגחלת היהודית המועברת מדור לדור ועל כך שאבותינו וזקנינו העבירוה במסירות נפש. באורח פלא נפש הילדים נקשרה בדמותו, הם הרגישו שהשכינה ירדה לשם, והדברים כה השפיעו עד שבעיני רבים מהם נראו דמעות בעיניים, ובפועל היה חיזוק נפלא אצל רבים מילדי בית הספר. בשבת שלאחר מכן הגיעו ילדים רבים להתפלל איתו במניינו, ובפעם הבאה שביקר רבינו באנגליה – למעלה משנה לאחר מכן – סיפרו לרבינו על אחד מנערי בית הספר שכה הושפע מהדרשה, והצליח במשך שנה לעשות 'סיום' על ש"ס משניות. כמו לאחר כמה שנים בדקו ומצאו, שלפחות חמש עשרה מתוך הנוכחים הלכו בסופו של דבר לישיבות קדושות והקימו בתים לתפארת…
מסירותו ומחשבתו לחזק ולגדל ילדי ישראל היו לאין ערוך. כמה פעמים שביקשו ממנו לבוא ולחזק במקומות רחוקים או עם מספר מצומצם של שומעים, והוא לא חס על כבודו וזמנו היקר והטריח עצמו להציל מה שניתן.
עד כמה עמקו מחשבותיו בזה סיפר רבי אלכסנדר סופר: באחד מביקוריו בקייטנה שנערכה בעיר אחת לילדי קירוב, הסכים רבינו ללכת כדי לחזקם ואף הצטלם עמהם. וכשראה את הצלם בודק האם יצאו התמונות שצילם עם כל ילד, אמר לו שיצלם שוב באומרו: "יתכן שאצל חלק מהם תמונה זו עם רב שעוטה טלית ותפילין – יזכיר להם בעוד שנים את האידישקייט שלהם ויחזקם!"…
המצוה החשובה ביותר של ילדים
שני נושאים היה משריש בקביעות בילדים שפגש: ילד שבא לבקש ברכה היה רבינו מאתגר בשאלה, מה היא המצוה החשובה ביותר שמוטלת עליך? התשובה הראשונה היתה אצל כולם 'ללמוד תורה' היו שאמרו מצוה זו או זו, אך רבינו היה מגיב שהתשובה אינה נכונה, הוא המתין שיאמרו 'מצוות כבוד אב ואם' – "זו המצוה הראשונה והעיקרית שמוטלת עליך, לכבד את אבא ואמא ולעשות כל מה שאומרים לך לעשות, וכאשר הם נכנסים לחדר עליך לקום מלוא קומתך!".
לפעמים היה מחדד את הדברים יותר, וכאשר נכנסו צעירים לקבל ברכה ממנו היה אומר: "אני מברך רק מי שמכבד הורים ומורים, כי מי שאינו מכבדם חלילה בין כה וכה לא תהיה לו סייעתא דשמיא להצליח".
נושא נוסף שהיה מדבר עם ילדים היה על מצוות ציצית. היה נוטל את הציצית של הילד ורואה אם היא מבהיקה ויפה כיאות לבגד של מצוה. כשראה שאינה מספיק נקיה היה אומר לו בנעימות שצריך לשמור עליה בכבוד והדר, ולפעמים אמר "אני רואה שיש לך בגדים כה יפים לכבוד שבת או יו"ט, כך צריך שגם הציצית תהיה יפה שהיא בעצמה בגד של מצוה!".
(מתוך הספר 'מגדלתו ומרוממתו')