הרב בנימין בירנצוויג
"את הברכה אשר תשמעו… והקללה אם לא תשמעו" (יא, כז-ח)
טעות מושרשת היא בעיני בני אדם, כי חיי ברכה אלו חיים של עושר שפע ותענוגות, ואילו חיי קללה אלו חיי דוחק ועוני.
טעות היא, מאיר לנו מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל בספרו 'דרש משה', התורה בפרשה זו באה ללמדנו מה הם חיי ברכה ומה הם חיי קללה –
– "את הברכה – אשר תשמעו", מתי יש לאדם ברכה בחייו? אם הוא שומע לקול ה', עצם קבלתו לשמוע בקול ה' ולחיות חיים של רוחניות, זה עצמו כבר ברכה עוד לפני שיגיעו אליו הברכות והטובות, אף אם חי הוא בחייו הגשמיים חיי עניות ודחק.
– "והקללה – אם לא תשמעו", מתי חייו של האדם הם קללה ולא רואה סיפוק ועושר בחייו? זה כשאדם חי ללא עול רוחני אלא חייו חיי הפקר ופריקת עול, זה עצמו שהחליט לחיות חיים בלא לשמוע לקול ה' וללכת בדרכיו, זה עצמו קללה עוד לפני שיגיעו אליו העונשים והייסורים.
יסוד זה אינו צריך לשום הוכחה, כל בר דעת רואה את חיי ההוללות הריקים מכל אושר ושמחה סיפוק ורוגע אצל אלו שאינם חיים חיי תורה ומצוות אלא חיי פורקן והוללות, למול החיים המאושרים והשמחים הרגועים ומלאי הסיפוק והתכלית, של אלו שבחרו לחיות חיים רוחניים וללכת בדרכי ה' ומצוותיו.
הם רצים ואנו רצים…. וכולם רואים את העיצבון וחוסר התכלית בחיים של אלו שבחרו 'באם לא תשמעו', ואת השמחה, הסיפוק והאושר מנת חלקם של אלו שבחרו ב"אם תשמעו" אלו ההולכים בדרך התורה והמצוות.
מסופר על אחד שהגיע עם בנו הבחור שלא מצא את סיפוקו בלימוד התורה, והיה מרבה להתלונן על הדלות והעניות של לומדי התורה, וכל הזמן פזל למעינות אחרים ששם היה נראה לו שיש שפע של עונג ותענוגות.
אביו ניסה לדבר על ליבו כמה חיי התענוגות של ההם לא חיים וכו' וכו', אבל אזניו אטמו משמוע, במר יאושו החליט לקחתו איתו למרן החזו"א, אולי דמותו הקדושה תשפיע על בנו לחזור לדרך התורה.
הם הגיעו לביתו הדל והפשוט של מרן החזו"א במושבה הקטנה בני ברק, וכשהם נכנסו לבית הדל, הבן הרגיש ומיד אמר לאביו 'הנה צדקתי, בשביל חיי תורה צריך חיי דלות ועניות', אפילו גדול הדור החזו"א צריך לחיות בכזו דלות ופשטות…. הם חיכו לתורם, כשהבן מרגיש יותר ויותר 'הנה צדקתי' ורומז לאביו שחבל על הזמן…
ואז הם נכנסו לחדרו הקדוש של מרן החזו"א, ודמותו הטהורה רבת ההוד והאצילות, נצבה בפניהם. שפך אביו של הבחור בפני מרן החזו"א את התלבטויותיו של בנו, הביט מרן החזו"א במבט רחימאי ואבהי בפניו העצבות של הבן, ואז אמר לו מרן החזו"א: "אתה רואה את החדר הזה, איזו פשטות, כסא שולחן ומיטה פשוטה מעץ, והרבה ספרים, כן, דע לך זה כאן מה שאתה רואה בעיניך", ואז הצביע החזו"א על ליבו, ואמר: "אבל כאן בלב שלי פנימה החדרים של הלב מלאים רכוש שאינו נמדד במספרים, אושר ועושר עצום ורב, אושר וסיפוק שאי אפשר לקחתם ממני, שממלאים את רוח ליבי כל הזמן, והם איתי תמיד ולעולם!".
כמובן שדבריו הנוקבים והחודרים כליות ולב של מרן החזו"א, חדרו את דלות מחשבותיו של הבחור הנבוך, והדליקו אור פנימי בלבו שהלך והתחזק, והחזירו למוטב.
יש מבחן ברור שכל אחד יוכל לבדוק את עצמו באמיתות הדברים, את המבחן הזה גילה לנו מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל. הוא רצה להדגיש לנו עד כמה גדול אושר הלומד תורה והחי חיים תורניים על פי התורה הקדושה, כמה חייו מאושרים ומלאים הנאה וסיפוק, עד כי כל הנאה אחרת גשמית לא תשווה בעיניו כלום, לעומת האחר שלא זכה לחיות חיים רוחניים על פי התורה והמצוות.
וכך הוא תאר: כתוב בחז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ויש להבין מדוע הם מרבים שלום בעולם?
והוא תיאר סיפור מעניין על אחד שקנה כרטיס לוטו, והנה הודיעו לו שהוא זכה בפרס הגדול, הוא נסע למשרדי מפעל הפיס ברחוב הפטמן בתל אביב, הוא נכנס למשרד שם הגיש את הטופס הזוכה, וברטט וחרדה ובשמחה עצומה עד כדי עלפון, הוא מקבל לידו את הצ'ק של הפרס הגדול.
הוא יוצא במהירות ממשרדי מפעל הפיס וממהר למכוניתו, אלא שבדיוק מגיע מולו אדם אחד, וסתם ככה בלי קשר עושה לו תנועה של 'קוקו' עם הזרת על המצח ומוציא לו לשון, מה אתם חושבים שהוא הגיב, אדם רגיל שהיו עושים לו כזה דבר, אוי אוי איזה צעקות…. אוי אוי שלא נדע, מהומה משטרה פצועים מד"א….
אבל הזוכה המאושר שלנו ממשיך בדרכו כאילו לא קרה כלום, וההוא מתעצבן על חוסר התגובה ומנסה את מזלו עוד פעם והפעם עם לשון ארוכה ממש, שא"א להתעלם ממנה, נו ומה היתה תגובתו של הזוכה? – כאילו לא היה, אוויר! והמשיך הזוכה להגיע למכוניתו בדרך אל הבנק…
מה הפשט בזה, מסביר ר' יחזקאל? אלא שכשאדם זוכה ב-3 מיליון דולר, אז הוא כ"כ שמח ומלא סיפוק שפשוט לא מעניין אותו כלום נפשו מלאה ואין מקום לפגיעות וכו', אומר ר' חזקאל, על אחת כמה וכמה הלומד תורה שהיא טובה מאלפי זהב וכסף, כמה שלא ישווה בעיניו שום פרצוף או לשון שיופיעו בפניו, זה הפשט "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" כי כשיש תורה יש סיפוק, יש הנאה ואין מקום להתרגש מפרצופים ולשונות רעות, אוי כמה שלום מתרבה בעולם.
פלאי פלאים! החי חיים רוחניים, נפשו שבעה ומלאה, החיים מלאים משמעות, לעומת הריק והפוחז שמחפש כל היום משהוא שישאיר לו סיפוק בחיים ואין! ואז כל פרצוף ולשון מקפיצים ומרתיחים אתו.