פעם אחת כששהה הרבי מתולדות אהרן זצ"ל בטבריה, נכנס אליו נכבד אחד שהאריך בשיחה הרבה, השעה התאחרה והשקיעה כבר קרבה, והאדמו"ר לא טעם עדיין מאומה באותו יום. המשב״ק, שלא היה יכול לומר ישירות לנכבד ההוא כי נוכחותו מפריעה עכשיו וזמנו כבר תם מזמן, חשב להתחכם, נכנס לחדר ולחש באוזנו של האורח כי עוד זמן קצר יש לרבי תור אצל הרופא, והשעה מתאחרת. הלה שמע והביא את השיחה לסיומה ונפרד והלך לו.
אחר שהלך, שאל הרבי את המשב״ק: וכי איזה תור יש לנו אצל הרופא? השיב המשב״ק כמתנצל, "נכון! אין עכשיו תור אצל רופא מסוים, אבל אכילת רבינו היא ענין של רפואה, ורבינו עדיין לא טעם כלום ביום זה".
מיד גער בו הרבי: "למה השתמשת בשקר לומר שיש תור אצל הרופא, ואם בגללי באת לידי שקר וגניבת דעת, אני קונס עצמי שאיני טועם היום כלום עד אחר תפילת ערבית, כי עם שקר אסור להשתמש".
*
פעם אחת חילקו קופסאות צדקה בעיר גרודנא בבתי התושבים לצורך הישיבה והדפיסו עליהם בין היתר שיש כשלוש מאות תלמידים בישיבה. כשנודע הדבר לראש הישיבה הגאון רבי שמעון שקופ נבהל מאד ואמר: הרי זהו שקר, שכן אין בישיבה אלא 250 או 260 בחורים.
שאלו אותו: הרי לא כתבו 'שלוש מאות' אלא כתבו 'כשלוש מאות', ואכן יש בישיבה כמעט שלש מאות. והשיב להם רבי שמעון זצ"ל, שלשון 'כשלש מאות' משמע שיש שלוש מאות בחורים בישיבה, וזהו שקר. התורה היא תורת אמת, ומשקר לא יכול לצמוח אמת. ולא הניחם להשתמש בקופסאות הנ"ל.
*
כשהדפיסו פנקסי קבלות בעבור ישיבת ליקווד, החליט הגרפיקאי, שקיבל לידו את התמונה של בנין הישיבה כדי לשבצה בפנקס, לשנות אותה מעט. סביב בנין הישיבה צמחו חמשה עצים – שניים מצד אחד ושלושה מצד שני. הגרפיקאי רצה לשוות לבניין מראה יפה יותר והוסיף עץ נוסף בצמוד לשני העצים.
כשראה ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר את פנקסי הקבלות, הבחין מיד בשינוי התמונה – והורה להשמיד אותם ולהדפיס פנקסים חדשים במקומם, באומרו: ״הישיבה מושתתת על אדני אמת, ואיני מוכן שיתערב בה אפילו שמץ של שקר״ (שימושה של תורה).
*
באחד ממסעותיו למען החינוך העצמאי פנה רבי אהרן קוטלר לאדם עשיר וביקש את תרומתו. האיש, שהיה מתנגד חריף של 'אגודת ישראל', סירב בכל תוקף. לדבריו, החינוך העצמאי נמצא תחת חסותה של אגודת ישראל, ואין הוא מוכן לממן את פעולותיה.
בכל זאת, למרות דעתו הנחרצת, קשה היה לאיש לדחות את רבי אהרן, והוא הציע תרומה נכבדה לישיבתו. אך רבי אהרן סירב. ״מגמת בואי היא למען החינוך העצמאי ולא למען מטרה אחרת״, טען בלהט.
האיש, שראה את עקביותו הנחרצת ואת מידת האמת של רבי אהרן, התרשם עמוקות – ומני אז שינה את עורו. הוא החל לתרום לטובת החינוך העצמאי והפך לעסקן מסור. יחד עם זאת לא משך ידו גם מהתמיכה בישיבת לייקווד.
(הובא ב'קובץ גיליונות')