ברכת המָרָק
* במרק ירקות – ברכת הירקות פוטרת את המרק. ואם הוציאו את הירקות מהמרק – אם טעם הירקות ניכר במרק – ברכתו 'האדמה'; ואם אין טעמם ניכר – ברכתו 'שהכל'.
* מרק ירקות שהתבשל עם בשר – ברכתו 'שהכל', כיון שטעם הבשר שבמרק הוא העיקרי, והירקות עצמם אינם טפלים למרק, כיון שבאים לשֵׁם אכילה ושובע, ויש לברך עליהם 'האדמה' בנפרד.
* מרק שהניחו בתוכו 'מיני מזונות', דהיינו אטריות, שקדי מרק, או כופתאות – מברך עליהם 'מזונות' ואינו מברך על המרק.
טעות וספק בברכה
* מי שבֵּרך 'האדמה' על פרי העץ, יצא ידי חובה, כיון שהעץ גם הוא צומח מהאדמה, והברכה אֶמֶת. אבל אם בֵּרך 'העץ' על פרי האדמה, לא יצא ידי חובתו.
* לאור האמור, פרי שיש ספק אם ברכתו 'העץ' או 'האדמה' – לכתחילה ראוי לאוכלו בתוך סעודת פת; ובדיעבד, יש לברך עליו 'האדמה', כיון שבכך יוצא ידי חובה גם אילו הוצרך לברך 'העץ'.
* כלל אמרו חכמינו בברכות המאכלים: "על הכל אם אמר 'שהכל' יצא"; ואף על לחם ויין, שהם חשובים ונקבעה להם ברכה מיוחדת; אך כמובן שאסור לנהוג כן לכתחילה.
'הפסק' בין ברכה לאכילה
* בכל ברכה שמברכים לפני קיום מצוה או הנאה – דהיינו אכילה, שתייה וריח – אסור להשתהות בשתיקה, או לעבור מחדר לחדר, וכל שכן להפסיק בדיבור, בין הברכה לדבר שמברכים עליו.
* אין לברך על מאכל או משקה חמים מאד, או קרים מאד, כיון שעשוי להשתהות לאחר הברכה עד שיוכל לטעום מהם. וכן באכילת פרי עם קליפה, יש להסיר את הקליפה לפני הברכה.
* מי שבֵּרך 'שהכל' על שני מאכלים שהאחד ברכתו 'שהכל' והשני ברכה אחרת – אם התכוון לברך על שניהם, יצא ידי חובה, אך ראוי להמנע מאכילת המאכל השני עד שישוב ויתחייב בברכה ראשונה.
ברכה על מאכל נוסף
* לכתחילה צריך שתהא דעתו של אדם בשעת ברכה על כל מאכל שרוצה לפטור בברכתו. ובדיעבד, אם בֵּרך על מאכל ואכלוֹ, וחפץ לאכול מאכל נוסף הזהה לראשון – אינו צריך לברך שנית.
* מי שבֵּרך על מאכל, וחפץ לשתות משקה – אם בשעה שבֵּרך על המאכל היה בדעתו לשתותו, אינו צריך לברך. ואם המשקה היה מונח לפניו בשעת הברכה – נחשב הדבר שהיה בדעתו לשתות.
* בכל ברכה לפני קיום מצוה או הנאה – צריך להחזיק בידו את הדבר שמברך עליו, הן משום שכך נאמרת הברכה בכוונה ראויה יותר, והן כדי שלא להשתהות בין הברכה לקיום המצוה או להנאה.
* מי שבֵּרך על מאכל ונפל מידו, ונשפך או התלכלך במידה שלא ניתן אפילו לטעום ממנו, אם היה מונח לפניו מאכל אחר שברכתו שווה למאכל זה – יאכלנו, ואינו צריך לברך שנית.
* מי שבֵּרך על מאכל ואכלוֹ, וחפץ לאכול מאכל נוסף החשוב יותר מהמאכל הראשון, כגון שאכל תפוח וחפץ לאכול לאחריו ענבים, שהם משבעת המינים וחשובים יותר – צריך לברך שנית.
* לאחר אכילת כל מאכל, מלבד תבשילים ומאפים ממיני דגן ופירות משבעת המינים, וכן לאחר שתיית כל משקה מלבד יין – מברכים 'בורא נפשות'. והמנהג שלא לחתום ברכה זו בַּשֵׁם.