"אִישׁ עַל הָעֵדָה… וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם" (במדבר כ"ז ט"ז-י"ז)
בריח התיכון בגדלותו ובאהבת התורה שלו, התבטא בשמירת הסדרים, בבחינת חוק ולא יעבור.
רבינו היה מסודר עד לאחת בשעותיו ועיתותיו, וניצל כל שבריר שניה עד תומה. לא היה אצלו מושג של זמן האובד לריק. סדריו היו מתוכננים בקפידה והוא שינן זאת באוזני שומעי לקחו שוב ושוב.
ומעשה היה באחד מקרובי משפחתו של רבינו, שבא לבקרו בשלהי סעודתו. קיבלו רבינו בחביבות רבה. התעניין בשלומו ואחר התנצל כי עליו להיפרד, מכיון שממהר הוא עד מאד. ניסתה הרבנית לרמז בלחש כי מרחוק בא, ואולי יואיל רבינו להקדיש לו עוד דקות ספורות לשוחח עמו. נענה רבינו במתק שפתיו ואמר: "מגיע ל'זכרון מאיר' שיהיה להם רב תלמיד חכם"…
'סדר' – יסוד ההצלחה
ההצלחה הגדולה של רבינו בלימוד ובהלכה, וכל גדלותו, נזקפו לזכות ההתמדה העקבית, ללא כל חריגות והפסקות. אפילו בלילות שבהם השיא נכדים ונינים, לא זז מסדריו הקבועים. ציווה לבניו ולנכדיו אורחות חיים ולפיהם 'מצוה טאנץ' לא אמור להסתיים בשעות הקטנות של הלילה, אלא בשעה סבירה, כי מחר צריך לקום בזמן לתפילות ולשיעורים.
וכן היה אומר רבינו: "אם גדולי ישראל לא היו מסודרים וזריזים, לא היו מצליחים להספיק כל כך הרבה. מרן החת"ס לא היה יכול לחבר תשעים ושלושה חיבורים. רבי שלמה קלוגר לא היה יכול לחבר ארבע מאות חיבורים, לצד היותו הרב מברוידע, רב קהילה של עיר ואם בישראל".
עקביות ב'סדר היום'
פעם דרש רבינו ואמר: "כשביקש משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא (במדבר כ"ז, ט"ז-י"ז) 'יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה… ואשר יוציאם ואשר יביאם' נענה לו הקדוש ברוך הוא ואמר (שם י"ח) 'קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו', בפרשה הסמוכה אומר הקב"ה למשה 'צו את בני ישראל את קרבני לחמי' אומר רש"י: 'מה אמור למעלה 'יפקוד ה" – אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מצוני על בני, צוה את בני עלי'. ואז נאמרה לו פרשת התמיד"
הקשה רבינו זי"ע: "הרי ישנם עוד חובות בין ישראל לאביהם שבשמים, מצוות חשובות ויסודיות, מדוע דווקא במצוות התמיד נאמר 'צוה את בני עלי'. מדוע לא מצוות יחוד השם – 'קריאת שמע' למשל?
"והתשובה היא כי זה יסוד גדול שראוי לכל עובד ה' לדעת. הכח החשוב ביותר, הוא ה'תמידיות', מה שקוראים היום 'עקביות' – לא לסור ולא לנטות מקבלה שקיבל על עצמו. אדם רוצה להתמסר ללימוד? ילמד בקביעות ובתמידות. אם ילמד שלושה ימים ויפסיק – לא יצא מזה כלום… וכן בכל חלקי העבודה. התמידיות זה הכח שעמו אפשר לטפס ולעלות. וזהו מה שאמר הקב"ה 'צוה את בני עלי' צוום שירגילו עצמם בתכונה הזו 'תמידיות' – בזה יצליחו לקיים את הכל!".
תכונה זו של עקביות בלטה ככתר בין פניני מעלותיו ושבחיו של רבינו. היא ליותה אותו משחר טל ילדותו ועד מעבר למאה שנותיו. רבינו זי"ע עלה ונתעלה. לא נח ולא שקט. פעל והפעיל. למד ולימד, הרביץ תורה, הנחה והנהיג, אך מסדריו לא זז כמלוא נימה. מאה שנים של תורה ועבודה באצילות נסיכית, בחן ובנועם, בחיוך שובה לב, בלב מלא וגדוש באהבת הבריות. כולן שוות לטובה בסדרן המופתי.
רבינו היה אדם שיטתי, עקבי ומסודר. לא יפלא איפה שהוא חיבב ביותר ימים של שיגרה. אצל רבינו למילה 'שיגרה' היתה משמעות בלעדית והיא – המשך בנייה!… לעולם לא הייתה חריגה או חריקה מהסדר. הסדר הפנימי הקרין בהדרו, על כל הליכותיו ואופן דיבורו המדוד. כל מהותו היתה שלימות עצומה בכל זמן ובכל מצב באופן המופלא ביותר.
"שמעתי ממנו", סיפר נכדו הרה"ג רבי עקיבא וואזנר זליט"א, "שכבר בבחרותו בהיותו בישיבת 'חכמי לובלין', כאשר קיבל לידו ספר 'אורחות צדיקים', קיבל על עצמו ללמוד בו מידי יום". חלפו שנים, עולם הדעת של רבינו התרחב ופתח שערים נוספים. בצמאונו כי עז, קבע קביעויות נוספות ללימוד יומי, עליהן נמנו ספרי מחשבה כמהר"ל ותניא וספרי קבלה – ספרי קדמונים. אם דומה היה כי כעת יניחו לקביעותו הראשונה, אות היא כי לא הכרנו די את מידת הקביעות של רבינו. יום אחד לא חלף עליו ללא עיון בספר המוסר הבסיסי 'אורחות צדיקים'!.
פעם שאלו את רבינו "במה הארכת ימים?"
נענה על כך רבינו ואמר, כי במשך חמישים שנה לא איחר רגע אחד לתפילה או לשיעור תורה. בודאי שלא אמר זאת כדי לייחס לעצמו גדולה, אלא כדי להדריך וללמד דעת, ולהקנות את הרעיון הנאצל הזה.
בשכונת 'זכרון מאיר' היו אומרים, כי ניתן לכוון את השעון על פי זמן הליכתו של הרב וואזנר לתפילה. מעולם לא ארע שאחר, לא לתפילה ואף לא לשיעור. לעיתים אף הקדים ברגעים בודדים. ההתמדה אצלו התאפיינה בצורה נפלאה ומיוחדת במינה, בסדרים קבועים ובלתי משתנים, בין באמצע הזמן ובין בבין הזמנים. התבטא מרן החזו"א ואמר, שהמעלה של 'זכרון מאיר' שהרב שלה הוא "ישיבהמאן". ואכן כך גם נהג רבינו לכנות את עצמו "ישיבהמאן", כאשר התנצל על שהייתו הקצרה בשמחות.
סדר בלימוד
רבינו היה מסודר לא רק באורחות חייו, אלא גם בלימוד התורה ועבודת ה'. בכל סוגיא וסוגיא היתה לרבינו בהירות נדירה בשורשי הדברים. היתה לו אבחנה נדירה מה הם עיקרי הדברים בכלל. מה הם עיקרי הדברים של הראשונים בסוגיא ומה טפל. בכל הסוגיות העמומות והקשות, ידע לסדר את הדברים באומנות נפלאה באופן הנכון. ומעבר לכך, מדהים היה להיווכח כיצד הנחיל את הסדר והבהירות אף לאחרים. הי' נוהג להתחיל את הלימוד בנקודות העיקריות בסוגיא, ומשם ממשיך ללימוד הטוש"ע.
מעשה היה באברך תלמיד חכם שהתגורר בשוויץ, והיו לו כמה נושאים בכל חלקי התורה ללבן, אבל לא מצא בר פלוגתא. יום אחד נפגש באקראי עם בעל הבית, שרבינו היה מתאכסן אצלו בשוויץ. סיפר לו בעל הבית, שעוד חודש מגיע רבינו לשוויץ, והוא יסדר לו פגישה עם רבינו שיוכל ללבן עמו את כל הנושאים הטעונים ליבון.
וכך היה. הגיע האברך לרבינו, שקיבלו כדרכו בקודש בסבר פנים יפות, והחל ללבן עמו נושא אחר נושא בעמקות ובבהירות נפלאה, תוך שרבינו מצטט מראי מקומות מכל מרחבי הש"ס והפוסקים, ראשונים ואחרונים, ללא כל ספר לפניו. כשגמר האברך לשאול את שאלותיו, ביקש לשטוח את פליאתו הרבה, כיצד זוכים להגיע לכזו ידיעת התורה בעמקות ובבהירות?
נענה רבינו ואמר: "לפני שנוסעים לשוויץ צריך לארגן את המזוודות. ככל שמארגנים את המזוודות באופן מסודר ומדוייק, נקל להסתדר מאוחר יותר כשמגיעים לשווייץ, אז מוצאים מיד מה שרוצים להוציא מהמזוודה. משא"כ אם לא מסדרים את המזוודה, אז לוקח שעות עד שמוצאים מה שצריכים. כך זה בלימוד התורה. אם הנך לומד בצורה מסודרת, מהגמרא עם הראשונים עד ההלכה, והנך מסכם כל דבר היטב ומשנן אותו היטב, הרי כשתצטרך איזה מידע, מיד תמצא אותו. אולם אם הנך לומד בצורה לא מסודרת, חוזר בצורה לא מסודרת אז גם אם תדע, תדע בצורה לא מסודרת, ולא תוכל למצוא את אשר הנך חפץ"…
את חשיבות הסדר בלימוד התורה, ראה אצל מורו ורבו הגאון הקדוש רבי שמעון זעליכובער זי"ע, אודותיו התבטא כ"ק ה'אמרי אמת' מגור, שבכל פולין שהיתה מלאה בגאונים, אין עוד בקי וגאון מסודר כמותו. ממנו למד רבינו רבות שזה הדרך – ללמוד מסודר ולזכור מסודר.
ואכן, אצל רבינו ראו שזכר כל התורה כולה באופן מסודר מאוד, שהכל היה אצלו כמונח בקופסא בסדר נפלא, ולא רק הספרים הבסיסיים כמו ש"ס רמב"ם ושו"ע, אלא גם שאר ספרי ראשונים ואחרונים. אירע כמה פעמים כששוחחו עמו בלימוד, סיפרו תלמידיו, שאמרו לו על איזה דבר ש'כמדומני שראיתי זאת בספר פלוני', והוא הגיב תיכף בפסקנות שאין שם דבר כזה.
זכרונו המסודר עמד לו בעת כתיבת תשובותיו, בכל שאלה חזר במחשבתו על כל הסוגיה באופן מסודר ממקורו בגמרא עד ספרי האחרונים. ולכן אף שחלק גדול מתשובותיו, כתב בעת שהותו במקומות הנופש בלי ארון הספרים שלו, לא נחסר כל בו, כי הכל היה מסודר בזיכרונו.
סדר בתפילה
גם לצורך עבודת התפילה, השתמש רבינו בקניין הסדר שבנפשו. "נוכחנו תמיד לראותו", מספרים תלמידיו, "במשך התפילה מרוכז כולו בעבודת הקודש בלי היסח הדעת. בכל עשרות השנים תמיד היה קבוע במקומו, ולא היתה מציאות כזו שאפשר לראותו בעת התפילה מעיין באיזה ספר אחר, מלבד הסידור שלפניו".
גם בתפילות ארוכות, כמו תפילות ימים טובים וימים נוראים, שיש פיוטים רבים, וביום הכיפורים, היה במשך כל היום מבוקר עד ערב עומד על מקומו בעבודת תפילתו. מעולם לא הביט בשום דבר מלבד בסידור התפילה. והיה עומד בתפילה מרוכז בכל חושיו, הן בתפילה עצמה כעומד לפני המלך, והן בפסוקי המזמורים, שמנה את התיבות כמונה מעות ממש, והן באמירת הפיוטים כשנפשו ערגה בהם מהשתוקקות הנפש.
תפילותיו של רבינו בישיבה היו 'שיעור' בהלכות התפילה. כיצד צריך להתפלל בחיתוך התיבות ללא דילוגים.
סדר בנקיות ובבריאות הגוף
כאשר פגש פעם רבינו את הרבי מסקווירא, אמר לו, כי הוא זוכר היטב את סבו, רבי פיניע מאוסטילא, חתנו של האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא, וכך אמר לו: "בלובלין ראיתי את קדושתו ואת מידת הנקיות שניכרה על לבושו ואף על ממחטתו. הוא לא סבל לכלוך, אל היה אדם נקי מאוד!".
ובאחת משיחותיו אמר רבינו: "צריך לדעת, שכמו שהתורה היא נצחית וההכנה היא נצחית. כך גם צורתו של הת"ח היא דבר נצחי. התנהגותו ומהותו – עניו ושפל רוח, דיבוריו עם בני אדם בנחת, מעשים ישרים, כל דרכיו לשם שמים, והחן על פניו, כמובא בגמרא בחגיגה (י"ב, ב') 'כל הלומד תורה בלילה, חוט של חסד משוך עליו כל היום'".
עוד סיפר רבינו: "הכרתי גדול אחד בישראל שהיה נערץ בפי כל, ואמר, שבחור צריך ללכת עם מלבוש נקי, מגבעת נקיה ונעלים מצוחצחות. כאשר ראה בחור שנעליו לא מצוחצחות, שלחו לצחצחם, באמרו כי צורת תלמיד חכם צריכה להיות כדבעי".
ויש בכך אף ללמד את אחת מתכונותיו המאפיינות של רבינו עצמו, שבכל חייו היה מקפיד על נקיון וסדר, וכפי שדורשים חז"ל (שבת קיד, א) מתלמידי חכמים – לבל יראה רבב על בגדם, אלא היכן שילכו יאמרו הבריות: 'ראו כמה נאים דרכיו, ראו כמה מתוקנים מעשיו'.
כשם שהקפיד רבינו על הופעתו החיצונית, כן הקפיד בנושא בריאות הגוף. כפי שהתבטא פעם לפני שנסע למנוחה בשוויץ – "אני לא נוסע למנוחה, אלא כמו שצריך להתייגע בתורה, כך צריך לפעמים להתייגע על בריאות הגוף".
וידוע כמה חקר ובירר אצל בני ביתו של מרן הגרא"מ שך זיע"א, אודות הנהגותיו בענייני שמירת הגוף, שזכה לאריכות ימים מופלגת מתוך צלילות הדעת. כל זה היה בעבורו חלק בלתי נפרד מעבודת השם, וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ד' הלכה א'): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא". ע"ש.
זו היתה דמותו של האדם השלם, שנדבה רוחו והבינו מדעו לעמוד לשרת לפני ה', ונזהר בתכלית הזהירות, בשמירת בריאות הגוף ומיעוט תענוגות המאכלים, במשך עשרות בשנים. ואכן זכה למתנת שמים של אריכות ימים ובריות גופא, כדי לעסוק בתורה ובעבודת השם.
(מתוך 'ולא שבט הלוי בלבד')
1/390