כשהגיע הבית הלוי אל העיר סלוצק, קבלו את פניו רבנים בתחנת הרכבת ובבהלה הגישו לו מברק דחוף מן העיר בריסק, מבית הגאון רבי יהושע לייב. דאגה גדולה היתה על פניהם של מקבלי פניו שהרי הם ראו שהרכבת מאחרת…

הרב בנימין בירנצוייג

"ותתן גם לאשה עמה ויאכל" (ג, ו)

אמרו חז"ל: אין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים, וכל שכן לצדיקים עצמם. והקשה החיד"א בספרו 'ראש דוד', הרי אדם הראשון לפני החטא היה צדיק גמור, וכיצד הגיע לתקלה זו?

ותירץ על פי התוספות בשבת (יב.) שכתבו, שדווקא כשהמאכל אסור מצד עצמו, וכגון טריפה וכדו', אז אין הקב"ה מביא תקלה לצדיק, אבל כשאין המאכל אסור מצד עצמו, אלא הזמן גורם לאסור אכילתו וכגון חמץ בפסח וכדו', אפשר שתבוא תקלה לצדיק. והביא שהרבה מפרשים כתבו וכן הש"ך על התורה, דלא נאסר אדם הראשון באכילת עץ הדעת אלא עד הלילה, ואם היה ממתין עד הלילה היה מותר לאכול מעץ הדעת ע"י קדושת השבת, נמצא שאין עץ הדעת אסור מצד עצמו, אלא הזמן גורם לאסור אכילתו, וע"ז לא נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, כיון שהמאכל מצד עצמו מותר.

ויש להוסיף בזה, לפי מה שכתבו התוס' שם, שבדבר של איסור עצמו אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים כי זה גנאי לצדיק, וא"כ רק בדבר שהוא איסור בעצמו יש בו גנאי, אבל דבר שרק הזמן גורם לו אין בו גנאי כזה גדול, וא"כ יתכן שעץ הדעת שהיה ככל העצים, וכמו חמץ בפסח שחל עליו איסור חיצוני אבל לא שהיה בעצמותו איסור, ולכך לא היה בו כ"כ גנאי באכילתו, ואין בו את סגולת 'אין הקב"ה מביא תקלה'.

ויוצא לנו מזה יסוד גדול, שככל שהאיסור הוא יותר גנאי לאדם, יש בו יותר את סגולת ההצלה מתקלת אכילתו, ובאמת שהיו מעשים רבים בדורות האחרונים, שמראים לנו שכל מי שהאיסור היה אצלו גנאי גדול – הקב"ה הציל אותו מתקלה בו.

><><><><>< 

בספר 'אורחות חסידיך' הביא מעשה מופלא שקרה עם מרן ה'בית הלוי', כשביקר בעירו של מרן רבי יהושע לייב דיסקין, ובסיום הביקור כשנפנה לדרכו, אמר לו רבי יהושע לייב דיסקין, כי להערכתו לא יספיק להגיע אל העיר סלוצק בשעות המוקדמות של ערב יום הכיפורים, ומאחר שמצווה לאכול באותו היום לקיים "בתשעה לחודש בערב", לכן נתן ר' יהושע לייב בידו של ה'בית הלוי' שקית עם חלקי עוף מבושל, על מנת שכשיהיה בדרך בתשיעי לחודש יוכל לקיים את מצוות האכילה.

כך הווה, ובערב יום הכיפורים כשהיה הבית הלוי ברכבת הוציא הרב מן השקית את העוף והכין עצמו לאכילה, אך קירב את הבשר אל פיו, הרגיש כי ריח בלתי נעים נודף מן העוף ריח שגרם להתלבטות, וקשה היה להחליט אם העוף מקולקל או שמא אין כאן קלקול רק מחמת שלא נתבשל כל צרכו. הניח הבית הלוי את העוף בחזרה בתיקו, וחזר לעיין בספר שהיה עמו, בחלוף זמן מה ביקש שנית לקיים את מצוות האכילה, וחזר והוציא את העוף מן השקית מתוך הנחה כי הריח אינו חריף, ואין כאן קלקול ושמא העניין הוא רק חוסר טעם, אך קירב את העוף לפיו, וריח מוזר וחריף שוב נודף, הרב החזיר בשנית את העוף אל השקית ופנה ללימודו, גם עתה עדיין לא החליט אם העוף מקולקל כך עשה כמה פעמים.

כל אותה עת ישב סמוך אליו ברכבת נכרי בזהות של כפרי, שהתבונן בכל מה שהתרחש, עד שפקעה סבלנותו ופנה אל הרב ושאלו: "יאמר לי מר, אני רואה שאתה מתאווה לאכול ומתלבט. אמור נא לי – מה אתה חושש ומה הם הספיקות?". אמר לו הרב: "נדמה לי שהעוף הזה מקולקל אך אין לי הכרע בדבר". השיב הגוי ואמר: "יסלח לי מר ויתן לי להריח מן הבשר, מאחר ואני סוחר בשר זה כבר שנים רבות, וריחות הבשרים ידועים לי היטב. הגש נא אלי הבשר ואני אומר לך במומחיות מה מצבו".

נטל הגוי את הבשר, קרבו אליו להריח בו, והחליט באופן ברור ומוחלט כי הבשר ראוי לאכילה, זהו רק סוג בישול בתבלינים שונים שיוצרים את הריח הזה. הגוי הרגיע אותו ויעץ לו לאכול בלי חשש.

נטל הרב את הבשר על מנת לאכול, אך באותו הרגע נפלט ריח חזק מה שלא היה קודם, באופן שהרב פסק ואמר: "אני לא יכול לאכול את זה!". אמר הגוי: "אם כבודו אינו אוכל מהבשר הזה, אולי ייתן לי ואני אוכלנו בשמחה". נתן הרב את הבשר אל הגוי, והלה אכלו לתיאבון.

כשהגיע ה'בית הלוי' אל העיר סלוצק, קבלו את פניו רבנים בתחנת הרכבת, ובבהלה הגישו לו מברק דחוף מן העיר בריסק, מבית הגאון רבי יהושע לייב, שם כתוב כי במחצית העוף שנשאר בעיר בריסק נתעוררה שאלה, ונפסק הדין שהעוף טריפה, ולכן הוא מבקש ממנו שלא לאכול מהעוף. דאגה גדולה היתה על פניהם של מקבלי פניו, שהרי הם ראו שהרכבת מאחרת, ושמא הרב כבר אכל מן העוף. מה היתה, אפוא, שמחתם, לשמוע מהרב כי את העוף אכל הגוי סוחר הבשר, והקב"ה מנע תקלה מפיו.

השמועה עברה חיש מהר לעיר בריסק, והגיעה לתלמידיו של המהרי"ל אשר הגיבו ואמרו, כי בשעה ששלח רבם את המברק אמר: "אמנם יודע אני כי רבי יוסף דובער לא יכשל ח"ו באכילת טרפות, ומן השמים יסייעו לו, ברם לפי הדין מחויב אני להודיע על כך לכן אשלח את המברק".

><><><><>< 

אחד מראשי הישיבות, סיפר מעשה מדהים שקרה לו במטוס. לפני צאתו לטיסה ארוכה הכינה לו רעייתו קציצות בשר טעימות, כדי להנעים לו את הדרך. בהגיע עת הסעודה הוציא ראש הישיבה את הקציצות והניחן על מושבו במטוס, ולפני שהחל לסעוד את ליבו קם ממקומו ויצא למספר דקות.

והנה בשובו למקומו התעורר אצלו ספק, אולי קיבל הבשר דין של בשר שנעלם מן העין, כיון שבעת שלא היה במקומו, היתה אפשרות בידי הגויים שבמטוס להחליף את הבשר, ולהניח לו בשר אחר במקומו, כמובא בשו"ע יור"ד סי' סג סעיף ב'.

ללא כל שהיות הכניס ראש הישיבה את הבשר לשקית, והניחו חזרה בתיק, כדי שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו ישליך את הבשר לפח.

בספסל שלצידו ישב נוסע גוי, שראה את מעשיו של היהודי וביקש לדעת מדוע נמנע מלאכול את הבשר. הוא פנה אליו וביקש שיסביר לו את פשר מעשיו, אבל הוא התחמק בתירוצים שונים, כיון שלא רצה לומר לו שאין הוא אוכל את הבשר בגללו. לאחר שהגוי המשיך ללחוץ עליו שיגלה את הסיבה, הוכרח ראש הישיבה לשטוח בפניו את דברי הגמרא והפוסקים, בדבר בשר שנתעלם מן העין.

אז פרץ הגוי בקריאת התפעלות ואמר: "ברוכים חכמי ישראל שהצילו אתכם מן החטא!". שאלו ראש הישיבה: "על מה ולמה התפרצת בהתרגשות רבה כל כך?". אמר לו הגוי: "כשקמת ממקומך והלכת, עלה באפי ריחו של הבשר הטעים שהיה בחיקך, עד שתקפני בולמוס ולא יכולתי לעצור, עד שלקחתי קציצה אחת מתוך השקית שלך, כיוון שחששתי שתבחין בגנבתי הוצאתי קציצת בשר דומה מהמנה שהגישו לי הדיילים, והנחתי אותה במהירות אצלך. עכשיו תבין מדוע התרגשתי כשראיתי בחכמת חכמיכם, שאסרו לאכול בשר שנתעלם מן העין", סיים הגוי…

את הסיפור הזה סיפר ראש הישיבה להגר"י זילברשטיין, ואף הוא הלך וסיפרו לגיסו הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א. אמר לו הגר"ח: "אוסיף לך מעשה נוסף שהתרחש בצעירותי: אמא שלנו הרבנית קנייבסקי ע"ה, אחותו של מרן החזו"א זצ"ל, הקפידה מאוד שלא נשתה משקאות שהיו מגולים, ואפילו שכיום אין מצויים ביננו נחשים – מנעה אותנו גם משתיית חלב מגולה וכו'. פעם הבענו את פליאתנו על כך, ואמרנו לה: 'הרי לא מצויים נחשים ביננו, ומדוע לחשוש לדבר זה?'. לאחר זמן קצר", סיפר הגר"ח, "גילינו נחש ארסי בתוך קערה של חלב שעמדה בבית. כשאמרנו זאת למרנא החזו"א זיע"א, אמר 'כמה ברוכים חכמי ישראל, שראו הכל ברוח קדשם'"…

כל אחד, כמה שיותר, ירגיש על דבר עבירה שהיא גנות כלפיו, הקב"ה יעזור לו שלא תבוא תקלה לידו.