מתי מחייבת מצות 'שנים מקרא ואחד תרגום' ללמוד גם תרגום ירושלמי?

הדף היומי בהלכה י"ג בטבת - סימן רפ"ה סעיף א'- סעיף ג'
לא מצליח לצפות? לחץ כאן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



אדם שקרא רש"י במקום לקרוא תרגום האם יצא יד"ח?

האם צריך לקרוא תרגום על הפסוק 'ראובן שמעון לוי ויהודה'? איך צורת הקריאה של שמו"ת? מה יעשה אדם שאין לפניו תרגום? ומה הטעם שיכול לקרוא שמו"ת של השבת הבאה כבר ממנחה של שבת? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן רפ"ה סעיף א' – סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

כתוב בגמ', 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו', מבאר אחד המפרשים, מה זה 'מאריכין לו ימיו ושנותיו'? אדם שקורא שנים מקרא ואחד תרגום, הוא מרגיש שהוא מבזבז את זמנו, ועל זה אומרים לו, אל תדאג, יאריכו לך את ימיך ושנותיך ורק תרוויח מזה.

לכתחילה אדם צריך להוציא מפיו שניים מקרא, ובשמיעת קריאת התורה מהבעל קורא, לא יוצאים יד"ח, וי"א שבדיעבד יוצאים יד"ח,

נחלקו השיטות באופן הקריאה, י"א שצריך לקרוא פסוק פסוק שנים מקרא, ותרגום על אותו פסוק, וי"א פרשה אחר פרשה דהיינו פרשה פתוחה או סתומה, או לפי העניין, שאם רואה שנגמר העניין, יעצור שם ויקרא שוב מקרא ואח"כ תרגום, וההכרעה בזה היא דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, והשו"ע אומר אפילו 'עטרות ודיבון' צריכים לקוראו שמו"ת, והכוונה, שבפסוקים אלו התרגום לא מוסיף כלום על מה שכתוב בתורה, וכן בפסוק 'ראובן שמעון' וגו' שהתרגום לא מוסיף על זה כלום, בכ"א קוראים פסוקים אלו ג' פעמים, ובמשנה ברורה מביא שעל הפסוק 'עטרות ודיבון' יקרא תרגום ירושלמי.

אדם שקרא רש"י במקום לקרוא תרגום, יצא יד"ח, כיוון שרש"י מבאר את המקרא כמו התרגום, ופסוקים שאין עליהם רש"י, יקרא ג' פעמים מקרא, במשנה ברורה מביא, שאדם שקרא תרגום לע"ז במקום תרגום של התורה, לא יצא יד"ח, כי התרגום של התורה לא רק מתרגם את התורה אלא מוסיף לפרש, וירא שמים יקרא גם תרגום וגם רש"י, המשנה ברורה מסביר שלתרגום יש מעלה שהוא ניתן בסיני ומפרש כל מילה, ורש"י יש בו מעלה שמפרש את העניין, וכמו שרואים בחומש 'ויקרא' שרש"י נצרך ממש לצורך הבנת העניין.

אדם שאין לו תרגום, יקרא שניים מקרא, וימתין עד שיהיה לו תרגום ויקרא, המשנה ברורה מביא שיקרא את התורה כסדר שנכתבה, ומביא עוד, שהנהגה טובה לא להפסיק בדיבור כלל באמצע קריאת שמו"ת.

מיום ראשון ואילך נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור, ובמשנה ברורה מביא, שיום ראשון לאו דווקא, אלא כבר ממנחה של שבת שהציבור כבר מתחיל לקרוא את הפרשה של שבוע הבא, זה נחשב לקריאה עם הציבור לעניין קריאת שמו"ת.

מצווה מן המובחר לקרוא שמו"ת בער"ש, ומביא המשנה ברורה שהגר"א היה נוהג לקרוא כל יום אחר התפילה קצת מהסדר של שבוע הבא, והיה משלים את קריאת שמו"ת בער"ש.

 

אולי גם יעניין אותך

השארת תגובה