"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כ"ו, ג')
וברש"י: 'שתהיו עמלים בתורה'
בשעה שהיה רבי דוד הלוי בעל הט"ז, יושב ולומד תורה, נוהג היה למשש מטבעות זהב באצבעותיו, וכאילו למנותן. בכך בא הוא להראות כי "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהילים קי"ט, ע"ב).
גאונותו וכשרונתיו של הט"ז היו לשם דבר. אילו היה משקיע את ראשו במסחר, יכול היה חצי עולם להיות שלו… ובכל זאת, מה עשה? לקח את עצמו ושקע כל כולו בתורה, עד שהוציא את ספרו הגאוני- 'טורי זהב' על ארבעת חלקי השולחן ערוך. בכך הותיר הוא נכס עצום לכל עולם התורה לדרותיו!
מדהים אלו נכסים יכול אדם להשיג, ואף על פי כן אינו בוחר להשקיע את יכולתיו בהבלי העולם הזה, אלא בנצח נצחים!
אין ספק, שיהודים רבים קיבלו ראש כמו של הט"ז, ואולי אפילו יותר ממנו… אבל במה הם השקיעו אותו? בקניית חוות וסוסים, ברכישת קניינים שונים ומשונים של העולם הזה… הם השקיעו את מוחם בענייני העולם החולף – ואף הם חלפו ואינם… ומי זוכר אותם? מי יודע עליהם? "כלבוש תחליפם ויחלפו"- ברגע אחד אינם. ואילו הט"ז הקדוש נשאר לנצח נצחים!
השקיע בתורה –וזכרו לנצח
במרוקו חיו יהודים רבים, שהקב"ה חננם בכשרונות מתמטיים גדולים. יהודים אלו השתמשו בחכמתם ופנו למסחר, מהם אף נעשו שרים וסגני המלך בממלכה המרוקאית…
אך מה יצא מחכמים אלו בסופו של דבר? מי זוכר אותם ושומע את שמעם היום?
לעומתם, מי אינו זוכר את הצדיק הקדוש, רבינו יעקב אבוחצירא זיע"א, המקובל האלוקי, סבא דמשפטים, קודש הקודשים, בעל הניסים והנפלאות?! ולא רק אנחנו כאן, אלא בכל העולם כולו – בקנדה, בבלגיה, בארצות הברית זוכרים אותו!… אין מקום בעולם שאין עורכים הילולא לזכר הצדיק הקדוש. בכל קצוות תבל מזכירים בסילודין את שמו של קודש הקודשים, הוגים בתורתו, לומדים בספריו ומחדשים בהם.
בין דבריו ניכרת שליטתו הגאונית בכל נבכי המתמטיקה. הוא לא היה צריך לטרוח ולחשב את חשבונותיו, אלא בתוך שניות ספורות ראה את הדברים סדורים לפניו. כזה היה מוחו.
והנה, הוא שהשקיע את כל חייו בלימוד תורה- מוזכר בכל העולם כולו עד עצם היום הזה: בהילולא, בנרות, בדברי תורה, בברכות, בסעודות, בשירים ובפיוטים, אך מי זוכר שר במרוקו שהמלך אהבו, והוא הצליח להרוויח כסף רב? מי יודע מתי הוא חי או מתי הוא מת?!
גם אם מדובר באדם ירא שמיים, שדאג לעושר עבור כל משפחתו- מה נשאר ממנו? כמה עושר נשאר למשפחתו אחריו? מאומה!
שהרי כל תאוות העולם הזה הנן רק דמיון, חזיון עיניים ומעשה תעתועים. האמת היחידה והנצחית היא התורה הקדושה, ודברי רבותינו הקדושים שאנו לומדים.
בתקופתו של ה'אור החיים' הקדוש, היו רבים בעלי מנת משכל גבוהה מאוד, אך כל אלו אינם מפורסמים וידועים כיום.
אך מיהו, שלקח את יכולתיו וכשרונתיו, והמית את עצמו על התורה בשקדו עליה יומם ולילה, עד שנעשה 'מטאור' לעולם כולו? אחד הוא ופרסמו הכתוב- ה'אור החיים' הקדוש!
איך זכה בכך?- הוא התאמץ ללמוד! יכול היה הוא לפנות למסחר- ולהצליח, אך הוא סרב. לנגד עיניו עמדה דמותו של חמיו, שהיה אדם גדול וצדיק, ושימש בתפקיד סגן המלך ושר האוצר במרוקו, ומה הרוויח מכל זאת? מרכושו לא נותר מאומה, כתוצאה מעלילות שהעלילו עליו, וכל בני ביתו ואפילו ה'אור החיים' הקדוש נרדפו בגלל כספי המשפחה, וסבלו רבות בשל כך.
לעומת זאת מה יצא מן ה'אור החיים' הקדוש? – למרות המכות, הרדיפות והנסיונות הקשים שעברו עליו, הוא התאמץ ושקע ראשו ורובו בתורה הקדושה, וזכה להאיר את עיני עם ישראל כולו. אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, משגיחים בישיבות ודרשנים כרוכים אחר דבריו!
כשמתבוננים ב'אור החיים' הקדוש, מבינים מדוע סופר הקב"ה את הצדיקים, ועד כמה הוא שואב מהם נחת רוח!
"אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו!"
(מתוך 'משכני אחריך')