בהזדמנות מסוימת הביע מרן הסטייפעלר זצוק"ל את דעתו באשר לסיפורים שנקשרו סביב מלאכת בניית סוכתו של מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל.
היה זה כשנכנס לחדרו נכדו של מרן זצוק"ל הרב חיים ברגמן שליט"א. "האם אתה יודע מי היה כאן זה עתה?" שאלו מרן הסטייפלער מיד כשנכנס, ומיד הוסיף: "ממש רגע לפני שנכנסת יצא מכאן חתן מבוגר שעבר הרבה קשיים, שעזר השנה לראש הישיבה בהקמת הסוכה. הוא זכה לברכה, וכבר בחורף מצא את זווגו".
אחד הנוכחים העז ושאל: "האמנם ניתן לומר כזאת ולהאמין בדברים כאלה?"
"בוודאי", השיב מרן הסטייפלער זצוק"ל, "והלא הוא כח התורה, הוא אשר יודע את התורה בכל היקפה ובכל עיונה, הוא הרי התורה בעצמה, ולא יפלא אם יש לו את הכח לכך".
*
פרק בנית הסוכה וקישוטה קובע לו מקום מיוחד בקורות ימיו של רבנו הגדול זצוק"ל. רבות נכתב ונאמר על אותם אלו שעסקו במלאכת הכנת הסוכה, ואשר נושעו מברכתו של מרן זצוק"ל, אשר הייתה ביטוי להכרת טובתו העמוקה לכל מי שהשתתף בהכנה.
יחיד ומיוחד היה מרן זצוק"ל בהקפדתו שלא ליהנות משרותיהם של האחרים, והרי היה מטריח עצמו למרות ישישותו הכבדה לחפש משך זמן ארוך את הרמב"ם או את הרשב"א על מסכת סוכה ובלבד שלא לבקש זאת מקטן שבקטני תלמידים. אפשר לומר כי ממש סלד מהטרחתו של האחר ומהשתמשותו בשירותיו של הזולת. יצאה מכלל זה מלאכת בנייתה של הסוכה, ולו מהסיבה הפשוטה שעניין זה היה למעלה מכוחותיו הדלים, אך גם אז ביקש לשלם בהכרת טובתו ובתודתו הכנה. והתשלום – ישועותיהם של אלה אשר נושעו על ידו – היה ביד נדיבה ורחבה. הפונים נושעו, מי במוקדם ומי במאוחר.
אחד מתלמידיו הקרובים אשר עקב אחרי הענין מספר לנו: רובם ככולם התארסו באותה שנה. יחידים חזרו אל מרן ראש הישיבה זצוק"ל שוב בערב חג הסוכות של השנה הבאה. ומדובר במאות בני ובנות ישראל בכל שנה. וכך הפך 'התשלום' למטרה לכשעצמה. מלאכת ההכנה אשר הייתה מלכתחילה נושא בקשתו של מרן זצוק"ל, הפכה למשהו המבוקש ע"י כל מי שביקש להיוושע למציאת זיווג הגון או לבקשת זרע של קיימא. הם ביקשו לעזור כדי להיוושע, לתת כדי להתברך מפי מרן זצוק"ל, עד שהכל ידעו: מי שהגיע לפרקו ולא מצא את זיווגו, נפנה לעזור בסוכתו של מרן זצוק"ל.
*
למסורת בנית הסוכה בביתו של מרן זצוק"ל שורשים עוד בתקופת מגוריו בירושלים. הייתה זו לפי הנראה יוזמתה של רעיתו הרבנית ע"ה, אשר דאגה כי בחורים מישיבת חברון יעזרו בבנייתה של הסוכה.
"ואיך אחזיר להם טובה?" שאל מרן זצוק"ל את רעייתו הרבנית ע"ה לאחר שהסוכה עמדה על תלה ומבע של שביעות רצון והכרת טובה על פניו. הרבנית השיבה כי בין הבונים מצויים כמה 'אלטרערס', בחורים בוגרים שהגיעו לפרקם ואשר טרם מצאו את מנוחתם. "תוכל לתת להם ברכה", הציעה הרבנית.
הרעיון נשא חן בעיני מרן זצוק"ל. אפשר שהוא עצמו לא הכיר בכוחו, לא ידע עד כמה מתחשבים לעילא ולעילא בברכותיו, אך עובדה היא שהמתברכים באו עוד באותה שנה בברית אירוסין. הוא רבנו הגדול זצוק"ל תלה את ההצלחה בכבודה של הרבנית. משך כל ימיו זקף את התגשמות ברכותיו לזכותה של הרבנית ע"ה.
את הסוכה בנו מיד במוצאי יום הכיפורים. לא חיכו למועד מאוחר יותר. כך היה רצונו של מרן זצוק"ל. עוד בליל מוצאי הצום נגמרה מלאכת בנייתה של הסוכה, וכבר למחרת היו העוסקים הקבועים בעלי החזקה עוסקים בתלייתם של הקישוטים. כבר אז, למחרת בבוקר, היה מבקש מרן זצוק"ל כי המפה תהיה על השולחן. כך ביום י"א בתשרי מפת השולחן כבר הייתה פרושה על השולחן, גם המפית המכסה את החלות ציפתה לרגע שבו יוכנסו החלות תחתיה, כמו ערב יום טוב.
כשהסוכה היתה מוכנה, בא מרן זצוק"ל לראות ולהתרשם. הייתה זו עת רצון נדירה. שמחה יתירה שרויה על פניו וכולו אושר, הוא היה סוקר את דפנות. הקפיד כי הסיכוך יהיה עבה מאד. כל קישוט רחב לא נתלה מתחת לסכך, רחוק או קרוב, קטן או גדול. נוי הסוכה מצא את מקומו רק על הדפנות. או אז היה מרן זצוק"ל חוזר לחדרו מלא שמחה, והיה נותן את ברכתו לבחורים שעסקו בבניה ואשר עתה עמדו בחדרו. היה זה מעמד נדיר, רגעי חסד חריגים בגילוייהם. בדרך כלל אף שתה 'לחיים' עם הבונים הצעירים. סגנון הברכות כמו גם ההתייחסות לכל אחד לא היה קבוע, והיו שברכם בברכות שלא ביקשו ולא ידעו הם עצמם על הזדקקותם לישועה זו.
לפעמים לא עמדו לו כוחותיו והוא ביקש לדחות את הברכות לזמן מאוחר. אם הבונים לא יכלו לחזור למועד אחר, היו מעתיקים על פיסת ניר את שמותיהם ובקשותיהם, את הניר היו מפקידים בידי אחד מבני הבית אשר היה מגיש אותו למרן זצוק"ל במועד אחר. או אז היה מרן זצוק"ל נוטל בידו את רשימת השמות ואומר בכוונה מספר פרקי תהילים. כמה פעמים נראה מרן זצוק"ל במוצאי יו"ט ראשון כשהוא אומר תהילים.
בעת כניסת החג לאחר שהדליק מרן זצוק"ל את נרות יו"ט או לאחר הקידוש, ישב להתפלל לישועתם של כל השמות הרשומים בדף שלפניו.
לצד הקישוטים נתלו תמונותיהם של גדולי ישראל. הנאה מרובה נהנה רבנו זצוק"ל למראה הוד קלסתר פניהם של רבותינו האחרונים, מרנן ה'אור שמח', רבי חיים עוזר, רבי איסר זלמן, רבי אהרן קוטלר והרב מבריסק זכותם תגן עלינו. לידם נמצא מקום גם לתמונתו של מרנא רבי עקיבא איגר זי"ע מלווה בשני חברי בית דינו המלווים אותו ברחוב מרחובות פוזנא.
מרן זצוק"ל עצמו נהנה מאד והיה שרוי במצב רוח מרומם. לפעמים התכונן לכך עוד מבעוד יום. פעם אמר לנכדו במוצאי יום הכיפורים: מחר יבואו האחים למשפחת פלוני כדי לבנות סוכה, אבקש ממך שתכין בירה כדי שנוכל לשתות 'לחיים'.
*
הקפדה היתה לו למרן זצוק"ל, כי כל הקישוטים ונוי הסוכה שהובאו אליו ייתלו בסוכה. לא היה הדבר קל, אך מרן זצוק"ל מצא זמן להשקיע את מחשבתו כדי להשביע את רצון כולם. מאידך הוא עצמו ייחס חשיבות למקום תליית הקישוטים, כאשר בעיות 'קשות' במיוחד נתלו בהתאם להנחיותיו למעלה ממראשותיו או מעל לשולחנו ממש.
מספר אחד מתלמידיו: היה זה לפני מספר שנים, אב אחד שבביתו היו שתי בנות בוגרות הגיע אל מרן ראש הישיבה זצוק"ל ובידו שני קישוטים. היו אלה עבודותיהן של שתי האחיות. מרן זצוק"ל נטל בידו את הקישוטים והחל מחפש מקום מתאים בסוכתו הגדולה. בתקופות חייו האחרונות היו לו שתי סוכות, באחת אכל את סעודותיו, שם גם קיבל את המבקרים הרבים שעלו לרגל לקבל פני רב רבנן, הסוכה השנייה, קטנה יותר, נועדה לשינה. יחד עמי החל תר אחרי מקום מתאים. "כאן צפוף מידי… וכאן זה עלול להשרף", הסביר בנחת תוך שהוא ממשיך אובד עצות למצוא את המקום המתאים, והכל כדי שלא לפגוע חלילה במי שטרח למענו, אך מקום לא נמצא.
יצאנו מהסוכה ופנינו אל הסוכה השניה, הסוכה שבה היתה מיטתו של מרן זצוק"ל. לאחר חיפושים ולבטים אורו פני מרן זצוק"ל. "הו", קרא בשמחה, "אני חושב שכאן זה מתאים, למעלה ממראשותיי". התמונות נתלו ליד המיטה ודעתו של מרן ראש הישיבה נחה.
(יתד נאמן, מוסף חול המועד סוכות תשע"ב)