"מחר, בעשר וחצי בערב, הוא ימתין לך ב'הר צבי'", אמר המשגיח. הייתי נרגש ומופתע מאוד והתחלתי לספור את השעות שנותרו למפגש המיוחל" – משחזר כיום הרב ב' ע' – איש חינוך בחסד עליון – את מה שהתרחש עמו עצמו בהיותו תלמיד צעיר בתחילת דרכו, כבחור ישיבה גדולה בישיבת בית אהרן וישראל – קארלין סטולין ירושלים.
"התחילו אז ללמוד מסכת יבמות בישיבה. מסכת קשה וסבוכה בכל הפרמטרים, ואני, כבחור מרדן קצת בטבעי, פתחתי ב'שביתת לימוד'… טענתי בלהט שאני לא מסוגל ללמוד יבמות. זה לא בשבילי ותו לא מידי. אין על מה לדבר.
המשגיח המסור, הגה"ח ר' פנחס רוזנבום ז"ל, עמל אתי קשות בנסיונות לשכנע אותי שאני כן יכול, ולהוכיח לי שאני מוכשר, ואני צריך רק לרצות… וכו' וכו', כדרכם של משגיחים חשובים, אך כל עמלו היה לריק. נכנסתי לאיזושהי נישה תמוהה של עקשנות.
"יום אחד הפתיע אותי המשגיח בחדשות המרעישות. לדבריו הוא התייעץ עם איש חינוך נודע בשערים, תלמיד חכם עצום ומופלג, והלה הסכים לטענותיי שאכן לא בטוח שאני מתאים ללימוד מסכת יבמות. אותו תלמיד חכם ניאות להיפגש עמי ולבדוק כיצד אני לומד. כך יוכל לאמוד האם מסכת יבמות גדולה על מידותיי או לאו.
"כאשר שמעתי מי הוא התלמיד חכם המדובר, התרגשותי שברה שיאים, היה זה אחד מרבני הישיבה בכבודו ובעצמו, הלוא הוא הגה"ח ר' דוד בידרמן ז"ל (שנלב"ע בשבוע שעבר, ויהיו הדברים לעי"נ), העומד להקדיש מזמנו היקר והקצוב למען בחור צעיר משיעור א' שבקושי יודע בין ימינו לשמאלו.
"למחרת, לקראת השעה הנקובה פסעתי לבית הכנסת 'הר צבי' ברחוב צפניה בירושלים. הצדיק ר' דוד ישב כבר והמתין במאור פנים ובחיוך אצילי. התיישבתי לידו, מסכת יבמות היתה כבר מוכנה במקום. הוא פתח היכן שפתח וביקש ממני ללמוד עמו יחד כמה שורות. הוא כיבד אותי להיות ה'בעל קורא' ואף העדיף שאני אנסה 'להסביר' לפי מיטב הבנתי, כאשר הוא מחרה מחזיק אחריי ומשייף את הדברים.
"לאחר דקות ספורות, הוא סגר לפתע את הגמרא. 'בחור יקר!' – הוא קרא בהתרגשות – 'יבמות זה בדיוק בשבילך!!! אתה מוכשר, מבין ענין, וקולט היטב את הכל. לדעתי' – הוא הוסיף בפאתוס – אתה עוד תוכל להיבחן על כל המסכת מכריכה לכריכה. מהחל ועד גמירא'.
"מדבריו לא נפלה שערה אחת ארצה. בסיום השנה עמדתי בכור המבחן על כל המסכת, אותה למדתי בשקיקה ובשקידה נפלאה, מאז החדיר בי ר' דוד את המוטיבציה והדימוי העצמי הגבוה שאני באמת יכול", מספר התלמיד, שכבר גדל והיה לאיש.
המבצע המבריק הזה, שעשוי להועיל למחנכים רבים, היה, ניתן לומר, פרי מוחו הגאוני של המשגיח ר' פנחס, לצד צדקותו הנשגבה של ר' דוד, שידעו שניהם כיצד לרדת לנבכי נפשו של כל תלמיד ותלמיד.
(רפאל קלפהולץ, המבשר)