הרב יהודה יעקבזון
מצוה לאכול סעודה רביעית במוצאי שבת, כדי ללוות את השבת ביציאתה כדרך שמלוים מלך ואדם חשוב בצאתו מהמקום, ולכן נקראת סעודה זו 'מלוה מלכה'. ומצוה לערוך את השולחן באופן שבו עורכים תמיד שולחן לסעודה, לכבוד השבת. ונחלקו הפוסקים אם נשים חייבות בסעודה זו. ויש שנהג לאכול סעודה זו גם במוצאי יום טוב.
ומכיון שמטרת הסעודה ללוות את השבת, טוב להקדימהּ, כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת. ואם אינו תאב עדיין לאכול, ראוי שלא יעסוק במלאכה בדרך של קֶבע עד לאחר סעודה זו. ועל פי הקבלה ראוי בכל מקרה שלא לאחר את הסעודה מעבר לחצות הלילה, כיון שעד אז שוררת קדושת השבת.
ואם האריך בסעודה שלישית לתוך הלילה – יש אומרים שאינו צריך עוד לאכול 'מלוה מלכה', שהרי ליוה את השבת בסעודה; ויש שכתב שיכוון באכילתו לשם כך. ויש אומרים שאף באופן זה צריך לערוך סעודה נוספת במוצאי שבת; וכן על פי הקבלה יש עניָן בסעודה נוספת.
ולכתחילה יש לאכול פת בסעודה זו, וכן ראוי להדר ולאכול בה בשר או תבשיל אחר. אולם, אם אין לו פת ותבשיל, או שאין בכחו לאוכלם מחמת שאכל סעודה שלישית בסמוך לצאת השבת – רשאי לקיים סעודה זו במיני מאפה, או לפחות בפירות.
וכתבו קדמונינו שיש אבר אחד בגוף האדם הנקרא 'נסכוי', אשר ניזון רק מאכילה של מוצאי שבתות, ואבר זה לא נהנה באכילת עץ הדעת על ידי אדם הראשון, כיון שאכילה זו בערב שבת היתה, ולפיכך לא נגזרה עליו גזירת המוות, וכשכלה גוף האדם לאחר מותו, נותר אבר זה בשלמותו עד לתחיית המתים, ובכוחו יקום הגוף לתחייה בתחיית המתים לעתיד לבוא.
[שו"ע או"ח ש, משנ"ב א-ב, ושעה"צ ז; ביאורים ומוספים דרשו, 2-5]