מוצאי שבת, יומיים לפני ראש השנה תשפ"ב. אני עומד בחלון ביתי שבבית שמש. מאורעות השנה האחרונה חולפים מול עיני רוחי. עוד מעט יבוא ראש השנה, עוד מעט יגזרו עלינו את כל שיתרחש בשנה הבאה.
השנה האחרונה בכלל לא היתה קלה בעבורי, וכך גם השנה שלפניה. קשיי הפרנסה השתרגו על צווארי, וחודש אחר חודש שרדנו אנו ומשפחתי במאמצים גדולים. אולי עתה, עם פתיחתה של שנה חדשה ובואה של הזדמנות חדשה, יבוא גם שינוי לטובה בכלכלת הבית?!
והנה אני מבחין בקו מבריק שעובר בחצר, ומחזיר את אורו של הפנס שמעל הבית. זהו נחל של מים. מאיפה מגיע לכאן נחל? מן הסתם יש נזילה במקום כלשהו. אני מזיז את ראשי ומתבונן, ואז למגינת לבי, מגלה שהנזילה נובעת מדוד השמש שלי.
מכיוון שיש לי משפחה גדולה ואני מוכרח שיהיו מים חמים במקלחת, היה עלי לסדר את העניין בדחיפות, כדי שנוכל להתארגן כראוי לראש השנה ולכל השבתות והמועדים הבאים עלינו לטובה.
למחרת בבוקר התקשרתי לחבר שעוסק בשיפוצים ושאלתי אותו, מה לדעתו יכולה להיות התקלה בדוד. הוא אמר שסביר להניח שגוף החימום יצא מכלל שימוש, ולכן כדאי לי לקרוא בהקדם לאינסטלטור, שיחליף לי אותו בעלות של 450 שקלים.
מכיוון שהמצב הכספי אצלנו, כאמור אינו מזהיר, והרבה לפני שהחל הדוד לדמוע כבר רבו הוצאות היו"ט למעלה ראש, ניסיתי להציע שאקנה גוף חימום ואתקין אותו בעצמי. אולם חברי הזהיר אותי שלא ארוויח מכך כלום, כי ההרכבה של גוף החימום דורשת ידע ומיומנות שאין לי. הוא המליץ על אינסטלטור אמין ולא יקר, ואכן יצרתי אתו קשר.
תוך זמן קצר הופיע האינסטלטור אצלי בבית. הוא יצא אל הדוד, בדק אותו מכל הכיוונים וקבע נחרצות: הדוד הלך! צריך להחליף את הדוד כולו.
כמה זה עולה? שאלתי באימה.
"שלושת אלפים שקלים!"
חייכתי חיוך עגום. בעוד אני מנסה לחסוך 450 שקלים, מתגלה לי שבכלל אנחנו צריכים להוציא שלושת אלפים. אמנם אמרתי לעצמי: הקב"ה יודע את הכתובת שלנו, הוא יודע שאנחנו צריכים מים חמים, והוא יעזור לנו.
בסדר, אמרתי, מתי תוכל להביא את הדוד?
"מחר", ענה האינסטלטור.
אתה יודע שמחר זה ערב חג, ואנחנו צריכים לנסוע מחוץ לעיר, אז בבקשה תבוא מוקדם, כדי שנספיק להשתמש במים החמים. "בסדר גמור", ענה האינסטלטור. "אני אצלך מחר על הבוקר!" הוא סגר את הברז הראשי ואת הכפתור שמפעיל את הדוד, ויצא לדרכו.
רק יצוא יצא האינסטלטור, והנה מצלצל הטלפון. התוכנית שלנו היתה לצאת לראש השנה לרבי שלי ולהשכיר את הדירה לאדם שרצה להיות ליד הרבי שלו בבית שמש. בדמי השכירות האלו אנחנו משלמים חלק משכירות הדירה שאנו נמצאים בה בראש השנה. והנה השוכר עמו סיכמתי, מתקשר ואומר כי אשתו חלתה בקורונה, והם מבטלים את הנסיעה לבית שמש, וממילא גם את השכירות.
תוך כמה דקות נודע לי שעלי להוציא 3000 שקלים, וגם שדמי השכירות שיכלו להועיל – התבטלו. זה היה הרבה מדי, זה היה קרוב מדי האחד לשני, ואני הרגשתי שהקב"ה מדבר אלי. כן. הרי רק הוא עושה הכול, ורק הוא סידר את זה כך, שבשיא הלחץ תיפולנה על ראשי בשורות לא מרנינות שכאלה.
אספתי את ילדיי ואמרתי להם: הקב"ה מדבר אלינו, הוא אומר לנו משהו. בואו נשתף פעולה בשיחה הזאת. בואו נודה לה' על שככה אנחנו חשובים לו. וכך פתחתי ואמרתי בהתרגשות גדולה "מזמור לתודה"! אמרתי פעם אחת, וחזרתי ושוב אמרתי, ובשלב מסוים יצאתי בריקוד, תוך שאני רואה מעם החלון את הנחל הזורם בחצר, שיצא מהדוד הסדוק שלי.
שמחתי, כי היה לי ברור שהקב"ה איתנו. שמחתי כי ידעתי שהקב"ה מדבר רק עם מי שחשוב לו, ואני חשוב אצלו! הוא מטפל בי! הוא אוהב אותי. הכול-הכול לטובה. אין בכך כל ספק! מזמור לתודה… זמר נישא על שפתיי, שוב ושוב שוררתי וזימרתי את המזמור היקר – מזמור לתודה, ורגיעה הגיעה ללבי. ה' עושה הכול, והוא יעזור לנו. הוא יסדר את כל העניינים. איני יודע איך, ואם יהיה צורך אגיע להסדר של תשלומים עם האינסטלטור. אני מוכן להתאמץ לעשות מה שצריך, ובטוח שה' ייתן לי את הכוחות ואת האפשרות לעשות את הנדרש.
למחרת, ערב ראש השנה, לפנות בוקר אני קם לסליחות. בשעה תשע אני כבר בבית, מחכה לאינסטלטור. מחכה ומחכה, והוא אינו מגיע. הזמן הולך ומתאחר, אנחנו אמורים לצאת אל חוץ לעיר וחייבים להתחיל להתארגן, וכך אני מחליט לנסות בכל זאת להשתמש במים חמים. פותח את הברז הראשי, מדליק את הבוילר, ותוך רבע שעה זורמים באמבטיה מים חמים. אני מודיע לבני הבית שהכול בסדר ושיזדרזו, והכל זורם תרתי משמע.
בשעה שתים עשרה חונה מנוף ליד הבית שלי. האינסטלטור הגיע להחליף את הדוד. הוא עולה עם העוזר שלו לגג, מתבונן ומסתכל מכל עבר ואומר, "נראה שטעינו בכתובת". כשאני רואה אותו אני קורא אליו – לא. לא טעית. היית אצלי אתמול, ודיברנו שתבוא על הבוקר.
"אז אני לא מבין מה קורה פה" אומר לי האינסטלטור וכולו נדהם. "אתמול ראיתי דוד מקולקל לגמרי, והיום אני רואה דוד שלם, והכול בסדר. פתחת את הברז הראשי?"
כן, עניתי, וזה כבר שעתיים שהוא עובד ומזרים לנו מים חמים.
"טוב. אני לא יכול להסביר את זה. זה משהו מהשמים". הוא הלך כלעומת שבא, עם כמה איחולים לשנה טובה ומתוקה, ושוב לא קראתי לו.
היום אנחנו עומדים בחודש חשוון, והדוד פועל עוד יותר טוב ממה שהיה לפני התקלה. גם דמי השכירות שנחסרו מאתנו השנה, לא העיבו על המצב הכלכלי. איני יודע להסביר זאת, אבל עובדה. הסתדרנו, וכמה טוב שנמנע מאתנו הלחץ של הכנת הדירה. וכל זה בזכות ההודיה מעומק הלב, על ההבנה הברורה שהקב"ה מדבר אתנו.
(גיליון השגחה פרטית)
