האם מותר לרחוץ במים פושרים בשבת?

סימן שכ"ו - סעיף א'- סעיף ה'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



רחיצת הגוף בשבת

האם מותר להתרחץ בשבת בנהר צונן? מדוע אסרו חז"ל להיכנס לבית המרחץ כדי להזיע? ומה הדין כאשר אדם רוצה להתרחץ במים קרים ואחרי הרחיצה לעמוד להתחמם ליד האש? מה הסברא לאסור לחמם את הידיים ליד האש לאחר נטילת ידיים? ומה הקשר של הלכות הטמנה לנושא של רחיצה בשבת? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ו סעיף א'  - סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אסור לאדם לרחוץ את גופו בשבת, כיוון שחששו חז"ל שאם הדבר יהיה מותר, הוא יבוא לחמם מים חמים לצורך רחיצת גופו ויעבור על איסור דאורייתא, ואיסור זה הוא אפילו על רוב גופו, ואפילו רוחץ אבר אבר בפני עצמו, בכ"א אם בסופו של דבר רוחץ את רוב גופו, יש בזה איסור (ובהמשך מבואר שיש אופן שרחיצת מקצת גופו מותרת) ואין חילוק בין אם רוחץ במים שבכלי או במים שבקרקע, ואיסור זה הוא גם במים חמים שהוחמו מער"ש, וזה הכל כשרוחץ רוב גופו, אבל פניו ידיו ורגליו לבד, או שאר אברים באופן שלא רוחץ את רוב גופו, אם מדובר בחמין שהוחמו מער"ש, מותר, וכן אם שופך המים על גופו ולא נכנס לתוכם, גם אסור.

בחמי טבריה או שאר נהרות חמים, אין איסור רחיצה, ואין חשש שיחמם מים כיוון שהמים חמים מעצמם, וממילא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד, וה"ה שרוחץ בנהר צונן, ומביא המ"ב, שנהגו שלא לרחוץ בשבת אפילו בנהר צונן, וההיתר לרחוץ בחמי טבריה הוא רק כאשר המים מונחים בקרקע, אבל כאשר הם מונחים בכלי אסור משום שיבוא להחליף בחמי האור ולרחוץ גם בחמי האור, והמ"ב אומר, שאסור לטבול במקווה של מים חמים.

לקמן בסעיף י"ב כתוב, שלא רק שאסור לרחוץ גופו במים חמים, אלא אסור גם להיכנס להזיע, ומפני עוברי עבירה, שהיו אנשים שנכנסים לרחוץ במרחץ במים חמים באיסור, ואמרו שנכנסים להזיע ולא לרחוץ, ולכן גזרו חז"ל, ובחמי טבריה נחלקו השיטות האם מותר להזיע או לא, לשיטות שבחמי טבריה גם אסור להזיע, אז כשכתוב שחמי טבריה מותר, זה רק כאשר הבית לא מקורה, אבל בבית מקורה שנפישא הבלא ויש שם הרבה זיעה, להזיע אסור גם בחמי טבריה, אבל יש מי שמתיר בחמי טבריה גם לרחוץ וגם להזיע ואפילו במקום מקורה.

סעיף ג' מדבר בעניין הטמנה, ולכאורה מה הקשר לסימן זה, הרי זה שייך לסימן רנ"ז? אלא הקשר לסימן זה הוא כיוון שהשו"ע אומר, שהיו אנשים שהיה להם צינור עם מים צוננים, והרי אסור לחמם אותם בשבת, ולכן הם העבירו את הצינור דרך אמת מים חמה בתקווה שהמים החמים יחממו את המים הצוננים שבצינור, ומבואר בשו"ע, שיש בזה בעיה של הטמנה במוסיף הבל, ומים אלו אסורים בשתייה וברחיצה בשבת, אא"כ הוא מערב את הצוננים בחמים שאז אין זה נחשב הטמנה במוסיף הבל, שהרי המים נתערבו במים החמים, וביו"ט המים אסורים ברחיצת כל גופו, ובשתייה הם מותרים כי מותר לחמם מים לצורך שתייה ביו"ט.

אסור לאדם לרחוץ את גופו במים צוננים ואח"כ לעמוד ליד האש והאש מחממת את המים הצוננים, דנמצא שהוא רוחץ את גופו במים חמים, ונחלקו הדעות האם יש למים אלו גדר של מים חמים שהוחמו בשבת ואסור גם פניו ידיו ורגליו, או שיש לזה גדר כמים חמים שהוחמו מער"ש שרק את כל גופו אסור, אבל פניו ידיו ורגליו או מקצת גופו מותר, ואין כאן בעיה של בישול כי חום האש לא כ"כ מרובה בשביל שהוא יבשל את המים הצוננים שעל גופו, אבל יש בעיה של רחיצה במים חמים, ואדם שחימם את גופו מול המדורה, מותר לו לרחוץ את גופו במים צוננים, ולא נאמר שהגוף שלו כ"כ התחמם עד כדי כך שהוא יחמם את המים הצוננים שיבואו עליו.

י"א שצריך להיזהר של לחמם את ידיו ליד האש אחרי נטילת ידיים לפני שמנגב אותם, ואומר המ"ב שסברתם היא, שהמים החמים שמתחממים על ידיו, יש להם דין כמים חמים שמתחממים בשבת, שאז הדין הוא שאפילו חלק מגופו אסור.

 

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים