הרב צבי וינברג
"אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דברים ח', ט')
וכתב הרמב"ן שהקב"ה בישר לעם ישראל שיש בארץ ישראל מחצבים של נחשת וברזל, שהם צורך גדול ליושבי הארץ, ולא תחסר כל בה, אבל מוצא הכסף והזהב איננו חסרון בארץ".
בעקידת יצחק (שער עז) כותב שבארץ ישראל קיימים בדווקא רק דברים שהכרחיים ונחוצים לאדם ולא כל דברי מותרות שסכנתם מרובה כדי להתרחק מתורה ומיראת שמים.
וז"ל: "ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ימצאו שם מכל המינים האלה די ספוקם לכדי חיותם המשוער והמוגבל, לא בשפע רב לעשות בו סחורות ולהתעמל בסחרותיהם ולהטריד בעסקיהם, והוא מה שביאר באומרו 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה' שהכוונה העצמית היא לסלק המסכנות ולהסיר חרפת רעב, לא אל היתרונות הדוחים בעליה מעל התורה והיראה האלהים.
ומאריך ברעיון זה רבי יהונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן פר' עקב.
ואגב אורחא מספר שם על עימות שהיה לו עם אחד מחכמי האומות בענין זה ששאלו מדוע לא נמצאו בארץ ישראל הרים שחוצבין ממנו זהב וכסף, וענה לו ששלמה המלך אמר 'אוהב כסף לא ישבע כסף' ובן אדם רודף אחר המותרות להשיג הון רב מה דלא יועיל ולא יגיע כל ימיו להשיג כל חמדתו וסייג לדבר זה הוא השמח בחלקו מבלתי לרדוף אחרי המותרות לשמוח בחלקו בפת ובקיתון של מים, וזה רמזה בתורתנו וזהו שמקיימין את העולם וזולת זה המתאוה לדברים אחרים ואל ישיגם ויבחר מחנק נפשו ויפול בדאגה וירד שחת, ולכך לא מצאנו משבח ארץ ישראל ברוב זהב וכסף רק בדגן ובפירות המקיימין את האדם בבריאותו.
אולם בס' תורת המנחה (לרבי יעקב סקילי מתלמידי הרשב"א – פרשת עקב דרשה סח) מביא שבא"י היה מחצבים של זהב, וז"ל: "ומהרריה תחצוב נחושת ולא הנחושת בלבד נמצא בה כי אף מחצב הזהב והאבנים טובות ומרגליות היו בארץ ישראל דכתיב (איוב כח,ו) מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, ופסוק זה על ארץ ישראל נאמר".
דבר מעניין מובא בהגהות הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר (פרק ב' אות ה ובהערה ג) שכותב שלא ראה מוזכר בשום מקום שהיו נמצאים בארץ ישראל מחצבי זהב וכסף, ולא הוזכר בתורה כי אם אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת, ואלמלי היה בה מחצבי זהב וכסף לא היה שתיק קרא מלשבח בה, וכן בשלמה המלך מזכיר שהיו מביאים לו זהב מאופיר ולא הוזכר שהוציא זהב מארץ ישראל, אלא שבזה י"ל שהיה בא"י רק מעט ולא היה מספיק, וכן משמע שודאי היה מועט, ממה שמובא בקהלת רבה (פרק ב) שאמר לו אדריינוס לרבי יהושע בן חנניה בצורת קנטור האם אתה יכול להביא לי מארץ ישראל פלפלין ופסיון שזה עוף משובח וסוג משי יקר, ועלה בידו של רבי יהושע להביא לו, ואם לא היה כלל זהב בא"י היה שואלו אם יכול להביא לו גם זהב, אלא ודאי היה בה מעט זהב[1].
(קו ונקי)