בימים קשים ומורכבים אלו, בהם עם ישראל שרוי בעת צרה ומלחמה ושמועות כאובות מתחדשות חדשים לבקרים. מוטלת עלינו חובת התבוננות ושינון ההכרה, כי רק הקב"ה הוא שעושה את כל המעשים והוא האדון האחד המיוחד, אדון העולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, והוא משגיח ומקיים כל דבר וכל התרחשות, כקטון כגדול, בכלל ובפרט.
רבותי, אנחנו נמצאים בתקופה קשה. מידת הדין מתוחה, אם חלילה וחס נקבל מה שמגיע לנו, הרי כבר אמרנו בראש השנה "אם תמצה עומק הדין מי יצדק לפניך בדין…".
לכן שומה עלינו לשאת תפילה מעומק הלב, לפנות אל אבינו שבשמים בתחינה שיעשה עמנו לפנים משורת הדין, שינהג איתנו במידת החסד והרחמים ויסיר ממנו ומעל כל ישראל כל פגע וכל רע ויצילנו מן השעות הרעות.
אבל אין הכוונה בזה רק לצאת ידי חובותינו באמירת כמה פרקי תהילים ללא לב ונשמה. אחרי הדברים הנוראים שהתרחשו רח"ל בשמחת תורה האחרון, והאסונות הנוספים במהלך המלחמה, הרי אנו צריכים לקרוע שבעה רקיעים בקול תפילה וזעקה, להתחנן ולבקש מלפני אדון כל שישמור ויציל את כל איש אשר בשם ישראל יכונה, באשר הוא שם.
התפילה צריכה להיות מעומקא דליבא כתפילת אב המבקש רחמים על בנו יחידו, וה' יתברך כאמור, מייחל ומחכה לתפילתנו ורוצה עד מאוד להיעתר לנו ולהושיענו בדבר ישועה ורחמים.
גם שאלתי לאדם גדול, האם מצבנו כעת בארץ הקודש מוגדר כשעת סכנה או לא, והשיב לי שאינו שעת סכנה. והגדרה היותר מדויקת היא שהוא עת צרה וצוקה, כי הרי אנו רואים בכל יום חסדי ה' גלויים, שהוא שומר אותנו בכל עת מדברים נוראים ואיומים שיתכן להתרחש, ועל אף המלחמה הניטשת, המציאות הוא שרוב חלקי ארץ ישראל רגועה ומאפשרת את מהלך החיים וניהול סדרי היום. ועין בעין רואים שרק השגחה עליונה שהבורא יתברך שמו שומר עמו ישראל ומטיב עמנו, וכל אחד מרגיש את ההשגחה העליונה הנוצרת בעדנו בשמירה מיוחדת מכל העומדים עלינו לכלותנו בכל שעה.
עם זאת עדיין מחויבים אנו להרבות בתפילה על אחינו בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המצויים במצבי סכנה גדולים וזקוקים לרחמי שמים מרובים. עלינו לחוש את עומק כאבם של היהודים הנתונים בצרת המלחמה ולשפוך שיח לפני ריבון כל עולמים שירחם עליהם.
עוד חייבים אנו, לקרוע שערי שמים על כל הנחשלים והנכשלים שיזכו לתשובה שלימה, ועל האסונות הקשים הפוקדים את עם ישראל, לעורר רחמים ולהמליץ על עם קודש אך טוב, וכאמור.
אכן יש להיזהר ולהישמר מלהיגרר אחר השיח והדיבור המופקר ברחוב ע"י התקשורת המשוקצת והגאוותנית לדברי כוחי ועוצם ידי וכן מה שכותבים ומשמיעים בלא הפסק הפתגם האומלל "ביחד ננצח" הרי זה כפירה ואפיקורסות! ללא הזכרת שם ה' אפי' פעם אחת וסומכים על עצמם ועל חוזק ידם, אנחנו? מי הם אנחנו? רק ה' הוא בעל המלחמות ומצמיח הישועות ובלעדיו אין לגבורת הסוס ושוקי האיש שום תוקף ושום משמעות, ולצערנו צריך לשנן זאת שוב ושוב בתקופתנו שהבלבול מטשטש דברים בהירים וברורים בפשוטים שביסודי אמונתנו. חוץ ממה שזה שקר מוחלט וטפשות גלויה שיש בהם משהו כח כאשר המציאות האיומה הוכיחה כל זה ולה' הישועה!
(מתוך שיחה נרחבת שיפורסם בגליון 'לקראת שבת' וארא)