אסור לגלח את שער הזקן בתער, שנאמר: וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ, ותער הוא דבר המשחית. והמגלח בתער, עובר בחמשה לאוין, כי יש בזקן חמש 'פאות' (- צדדים), ועל כל פאה ופאה עובר בלאו. אבל במספריִם, אפילו אם גוזז בהן את השער סמוך לבשר, לא אסרה התורה לגלח.
ועל פי הקבלה, אין לגלח את הזקן בשום צורה שהיא, כי בזה עוקר את צנורות הקדוּשה מלמעלה. וכיון שמניעת הגילוח היא מנהג טוב, אזי במקום שנהגו שלא לגלח כלל, אסור מן הדין לשנות ממנהג המקום.
ובמקום שיש הפורצים את גדר ההלכה ומגלחים בתער, ראוי במיוחד להקפיד שלא לגלח ואף לא לקצר את הזקן כלל, כדי להתחזק במצוה זו, וכדי להראות לכל שהמצוות שציוותה התורה שיצטיין בהם בן ישראל – חביבות עלינו, ואין אנחנו מתביישים בהן חלילה!
ובגמרא (על פי פירוש רבי יהודה שירליאון, מבעלי התוספות), השתמשו בדבר זה כדוגמה לכל הלכה שאחרים מקלים בה: "משל למה הדבר דומה? לאחד שאומרים לו זקנך מגודל, אמר להם, יהיה כנגד המשחיתים. כלומר, שמפני שיש המשחיתים אותו לגמרי, ועוברים על איסור הגילוח, לכן אני מראה בעצמי להיפך.
[תפארת אדם פתיחה, אות א]