"והביט אל נחש הנחושת וחי"
הרה"ק רבי משה מרדכי בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זצוק"ל היה מספר על טוב ליבה המופלא של אמו הרבנית מרת חנה רייצה ע“ה, שבשנות מלחמת העולם השתוללה בירושלים מגפת ’פלעק טיפוס' – 'טיפוס הבהרות‘, ובשכנותם התגוררה אישה מעדת בני תימן שנדבקה במגיפה זו ואיש לא העז להיכנס ולסעדה על ערש דווי, אך אמו לא יכלה לעמוד מנגד ונכנסה לביתה וסעדה אותה וטיפלה בה במסירות, עד שלבסוף למרבה הצער נדבקה בעצמה במחלה זו ומזה נסתלקה לעולמה רח"ל.
ומדי דברנו על תקופת המגיפה במלחה“ע הראשונה, אביא בזה ב‘ עובדות על רביה“ק הרדצ“ש (רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זיע"א):
הגה“צ ר‘ דוד מינצברג זצ“ל, נו“נ לרבוה“ק (לבית לעלוב), היה מספר שבמלחמת העולם הראשונה הציבור פחד מאוד ממי שנחלה ב‘פלעק טיפוס‘ ואף אחד לא רצה לטפל בחולים, אך הגה“צ ר‘ דוד מינצברג עצמו היה מהיחידים שהעזו לטפל ביהודים שנדבקו במגיפה, עד שבאחד הימים נדבק בעצמו במחלה והרגיש שמצבו הולך ומידרדר.
מה עשה? שלח שליח אל הד“ר וולאך מביה“ח שערי צדק לומר לו במילים אלו: ”ר‘ דוד מבקש בקבוק אלכוהול של תשעים ושש אחוז“.
ידע הגה“צ ר‘ דוד שאם יבקש בשמו של רביה“ק הרדצ“ש לא יוכל הד“ר לסרב לבקשתו, למרות שאלכוהול נקי היה באותם ימים בירושלים מצרך יקר המציאות ממש. לכן בדווקא הורה לומר לד“ר וואלך ”ר‘ דוד מבקש“, ביודעו שהד“ר יפרש זאת כבקשה מאת הרבי רבי דוד צבי שלמה, שכן בירושלים באותן שנים כשאמרו ”ר‘ דוד“‘ הבינו כולם שהכוונה אליו. אם כי כוונתו, במקרה זה, הייתה לרבי דוד מינצברג עצמו.
ואכן הד“ר וואלך הבין שכוונתו לרביה“ק הרדצ“ש, ובשמעו את שמו קם ומילא את מבוקשו והוציא מגנזיו בקבוק אלכוהול שלם ושלח לו. הגה“צ רבי דוד נטל את הבקבוק ושתה אותו עד תומו ולאחר מכן ישן במשך שלושה ימים ברציפות וקם בריא ושלם.
כשיצא לרחובה של עיר פגש אותו רבינו הרדצ“ש וטפח על שכמו בחביבות ואמר לו ”דוד איך האב דיר געראטעוועט – דוד, אני הצלתי אותך“…
ועוד מעשה: בימי ה‘פלעק טיפוס‘ שלח רביה“ק הרדצ“ש את הגה“צ ר‘ דוד מינצברג שילך לד“ר וואלאך ואמר לו שיבקש ממנו את הבקבוק שנמצא בארון פלוני, במדף מסוים. הד“ר שמע את בקשת רבינו ומיהר למלא אותה כלשונה, הלך והביא לו את הבקבוק המסוים הזה, רביה“ק נטל את הבקבוק ונתן אותו לחולה שנדבק במגיפה והנה כעבור כמה ימים קם החולה והבריא, הדבר התפרסם במהירות וכל ירושלים דיברה בהתפעלות שהנה ’נמצאה התרופה לטיפוס‘ ומיד באו אל הד“ר וואלך לבקש ממנו תרופה זו, אך כשבאו לד“ר וואלך השיב להם בפליאה שאינו יודע על מה הם מדברים, הוא לא זוכר שטיפס אל הארון, ולא זוכר שנתן איזה תרופה, ויהי לפלא.
'אהל מועד' – קורח תשפ"ג