אדם שלא יודע מתי חל יום השבת האם מותר בהנחת תפילין?

כ"ה בטבת תשע"ט - סימן שד"מ- סעיף א'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



כיצד ינהג לעניין מזונותיו?האם צריך לקדש ולהבדיל באחד מן הימים? אדם שתקוע במדבר ואיבד את חשבון הימים האם מותר לו להמשיך בהליכה?מה יעשה בעניין החגים?ובאיזה אופן אדם שאיבד את חשבון הימים מותר ודאי בעשיית מלאכה?שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שמ"ד סעיף א' – סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אדם שאיבד את חשבון הימים ואינו יודע מתי שבת, וכגון שנשבה לבין הגויים, או שהולך במדבר, מבואר, שהוא אסור בעשיית מלאכה בכל הימים כולם, כי אולי כל יום הוא שבת, ומותר לו לעשות רק מלאכות שהם לצורך פיקוח נפש, ואם יש לו מה לאכול ואפילו לחם לבד, אסור לו לעשות מלאכה עד שיכלה מה שיש לו, ומלבד זאת, תקנו חז"ל ואמרו, שמאותו יום שנולד הספק בליבו, צריך למנות שבעה ימים, וביום השביעי הוא מתנהג כמו שזה שבת, ומקדש ומבדיל כדי שיזכור ולא תשתכח ממנו תורת שבת, ונחלקו הפוסקים, האם באותו יום שביעי הוא מותר לעבור על איסורים דרבנן, או שאסור, כיוון שמצד אחד יכול להיות, שמכיוון שזה רק ספק, הוא מותר באיסורים דרבנן, שהרי ספיקא דרבנן לקולא, ואולי לא, אלא נאמר שיום השביעי יש בו איסור מדאורייתא, שהרי כל קבוע כמחצה על מחצה.

ואין לומר שנלך אחרי הרוב ונאמר שזה יקבע שהיום הוא לא שבת, כיוון שזה כל קבוע, והימים הם קבועים, ויום השבת ניכר, וכל קבוע כמחצה על מחצה, ולכן מותר לו לעשות רק מה שנצרך לו לצורך מחייתו כדי שלא ימות.

גם ביום שישי לפי החשבון שלו אסור לו לעשות כפול בשביל מחר כדי שלא יצטרך לחלל את יום השביעי לפי החשבון שלו, שהרי אולי יום השישי זה השבת האמיתית, ונמצא שמחלל שבת סתם, ולכן, יעשה כל יום ויום מלאכה לצורך פרנסת אותו יום.

מותר לו להמשיך ללכת אפילו ביום שמקדש בו, וזה כדי שימהר לצאת מתוך המצב בו הוא נמצא, ולא ישאר בארץ גזירה לעולם וימות שם.

מקשה הבה"ל, מדוע לא נאמר שבמצב כזה יקח יום אחד, ויעשה בו מלאכה ומזונות לצורך כל שבעת הימים, ובזה ירוויח שיעשה מלאכות ביום אחד, וישבות ששה ימים? ומתרץ, שעדיף לעשות מלאכה עקב פיקוח נפש, מאשר לחלל שבת מיוזמתו ולעשות דבר שאינו נצרך בו, ומוסיף הבה"ל, שהוא הדין בחודשים שיש בהם חגים, והוא מסופק אולי הגיע זמן המועדים, הוא צריך להחמיר את קדושת החג, עד שיצא הספק מליבו.

לעניין תפילין, מבואר במ"ב שצריך להניח תפילין גם ביום השביעי, ולא מיבעיא אם נאמר שיום השביעי זה רק שבת מדרבנן שוודאי שצריך להניח תפילין, אלא גם אם נאמר שזה דאורייתא, זה רק ספק דאורייתא, ולכן צריך להניח תפילין גם ביום השביעי שלו.

כאשר הוא יודע את היום בו הוא יצא ואינו יודע איזה יום זה, ביום השמיני מאותו יום, הוא מותר בעשיית מלאכה, שהרי וודאי שהוא לא יצא בשבת, אבל בשאר ימים הוא אסור, שמא הוא יצא בער"ש או ביום ראשון.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים