מאת: הרב משה מיכאל צורן
כאשר שמענו בפעם הראשונה את הפרטים המובאים בקטע זה, לא יכולנו להאמין שהם נכונים… ומדוע? – כי איך יתכן שלא שמענו עד היום אף דרשן/מרצה/ שיזכיר את הדבר בדרשותיו ובהרצאותיו?
הרי המסר העולה מפרטי הדברים דלהלן הוא כה חד וברור, ואיך קורה שמחזה הנפרס לעיני הציבור באחד מגני החיות הגדולים בעולם כולו, והצמוד למקום מגוריהם של קהילות חרדיות באמריקה, לא הגיע עד היום לאוזני הציבור?
אבל, כשקיבלנו את התמונות לידינו, הבנו שגם בימי הטכנולוגיה התקשורתית הנפוצה כל-כך בימינו, עדיין יש דברים שלא מתפרסמים, עד העיתוי שנקבע להם מן שמיא…
רק כך נוכל להבין, ולקלוט, את מה שסיפר לנו הרה"ג רבי מתתיהו גודלבסקי, מנכ"ל מוסדות 'קרן הילד', בדבר השלט המופיעה בשערי גן-החיות הענק 'ברונקס'. המדובר בגן-חיות השוכן בצפון-מערב רובע 'ברונקס' בעיר ניו יורק, דרומית לגן הבוטני.
גן חיות זה הוא כאמור אחד הגדולים ביותר מסוגו בעולם, ומתפרס על פני שטח של יותר מ-1,070 דונמים, שבהם זורם גם נהר ברונקס. הגן הוקם לפני כ-130 שנה, ונקרא "הגן הזואולוגי של ניו יורק". מיליוני אנשים כבר ביקרו בו במהלך השנים.
בשערי גן-החיות מופיעה כרזה באנגלית האומרת כך:
"The most dangerous animal in the world" ובתרגום לעברית: "החיה המסוכנת ביותר בעולם". כל מי שנכנס לגן, בטוח שבמהלך סיורו במקום הוא אמור להיתקל בחיה המסוכנת ביותר בעולם, ובדמיונו מצטיירות דמויות של חיות כמו טיגריס גדול-ממדים, אריה טורף, אולי גם תנין ענק הפוער את מלתעותיו. הדמיונות, כידוע, אינם נעצרים בשומקום…
הוא הולך והולך, עובר מכלוב לכלוב, ובינתיים הכל שגרתי. אף חיה אינה ראויה בשלב זה להתעטר בתואר המפוקפק 'החיה המסוכנת ביותר בעולם'. והנה הוא מגיע כבר אל סופו של גן-החיות, ששטחו מגיע כאמור לכ-1,070 דונם.
ומרחוק הוא מבחין בכרזה הגדולה שהיתה תלויה בשער. אבל, איפה החיה המסוכנת? מי היא זו ואי זו היא? הוא לא מבחין בכלוב אימתני, או בביתן רב-ממדים המכיל חיית-טרף לא-מוכרת, והאמורה ליטול את התואר של החיה המסוכנת ביותר בעולם.
עוד פסיעה ועוד פסיעה, והנה הוא כבר ליד הכרזה. מאחוריה ממוקם כלוב גדול, אטום בצורה הרמטית, עם סורגי מתכת ענקיים, וכל זה מוכיח לכאורה שבתוך הכלוב מסתתרת לה החיה המסוכנת, שאינה נראית בינתיים…
ואולי, כך חושבים כל מטיילי הגן, אולי מדובר באמת בחיה קטנטנה, אבל כזו האוגרת בתוכה סכנה עצומה ליקום כולו, ועוד מעט נראה אותה…
אבל אז הוא מבחין שמתחת לכרזה יש… ראי גדול, שבו משתקפת דמותו-שלו, של האיש המתבונן בכרזה ובכלוב. הוא עדיין לא קולט את הפוינט, אבל אז הוא מבחין שבחלקו התחתון של הראי כתוב לאמור: "אתה מסתכל עכשיו על החיה המסוכנת ביותר בעולם. היא, לבדה, מכל בעלי החיים שחיו אי-פעם, יכולה להשמיד (והשמידה) מינים שלמים של בעלי חיים. וגם כעת בכוחה למחות כל סימן חיים מעל פני האדמה".
עכשיו כבר הכל ברור ונהיר – – –
דווקא באמריקה, בארץ המותרות, ודווקא בגן-החיות הענק הזה, החליטו להביא לידי ביטוי את הידיעה הכל-כך קריטית הזו שהאדם הוא-הוא החיה המסוכנת ביותר בעולם! יוזמי הכרזה לא הסתפקו בעצם הקביעה הדרמטית, אלא הוסיפו ופירשו, ופירטו, שהאדם לבדו בכוחו למחות כל סימן-חיים מעל פני האדמה. הכרזה הזו אמנם נתלתה באמריקה, אבל הם לא גילו את אמריקה… תורת ישראל, התורה הקדושה, כבר קבעה זאת בימי בריאת העולם. 'והוא יהיה פרא אדם' וכו'
כך שהאמריקנים שכחו להוסיף שם משפט אחד, והוא, שהאדם היא החיה המסוכנת ביותר בעולם, אלא אם כן הוא צועד בדרך התורה, תורת ישראל, ומקיים את מצוותיה ומשפטיה, ואז הוא הופך מהחיה המסוכנת ביותר ליצור האצילי והנסיכי ביותר בעולם כולו.
הסוד הגלוי לכל חובשי בית המדרש: ריקנות הנפש לא תימלא מחורבנה; הנשמה לא תימלא מענייני העוה"ז
דומה שבדורות האחרונים לא צריך להתאמץ להסביר מדוע האדם הוא באמת החיה הכי-מסוכנת. צא וראה מה הספיק בן-אנוש לעשות בעולם! כמה מלחמות, כמה הרוגים, כמה סבל ויסורים נגרמו ע"י פצצות מתוחכמות שיוצרו על-ידי האדם, והכל נובע מרוע-זדון שנוצר בנפש הריקה מכל תוכן.
על הפסוקים 'ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים… ויבא עשו מן השדה והוא עייף' (בראשית, פרק כ"ה כ"ז-כ"ט), כותב מרן הגרי"ש אלישיב דבר נפלא מאוד.
עשו מצטייר בעינינו, לכאורה, כאיש עשיה… הוא בונה וכובש, וכל העולם מסור בידו; אין לפניו שום הגבלות, אין כאן לא איסור ולא שבועה… הוא אינו מסתייג מרציחה או מגילוי עריות, כל התאוות וכל ההנאות בחיקו וברשותו.
מן הצד השני יושב לו יעקב על הגמרא בישיבת שם ועבר, והוא – עם גדרים וסייגים על כל צעד ושעל. זה אסור וזה מותר, זו מצוה וזו עבירה.
לא רק שאסור לו לרצוח והוא מחויב לגדור את עצמו בעריות, אלא אפילו ההסתכלות על דברים לא-טובים אסורה עליו. גם ללשונו הוא צריך לשים מחסומים. והגדרים הללו הולכים איתו אל כל מקום שבו הוא נמצא, ומלווים אותו בכל שעה ביום.
הוויכוח הזה בין יעקב ועשו, הוא ויכוח נצחי הנשנה בכל דור ודור. ואכן, שני עולמות נפרדים הם, לכל דבר.
לועגים ובזים ליעקב
עשו הוא "איש יודע ציד איש שדה", מטרתו לרכוש קניינים ונכסים, וליהנות מן העולם עד מקום שידו מגעת; אין דבר העומד לנגדו, וכדי להשיג את הנאותיו ותאוותיו – הכל כשר. כנגדו ניצב יעקב "איש תם יושב אהלים", כזה המסתכל על כל העולם מתוך ד' אמות של הלכה בלבד. עשו, וכל ההולכים בשיטתו, מביטים על יעקב כאיש חסר-דעת. הם לועגים ובזים לו, על כי אין לו ענין אחר בחיים כי אם בית המדרש וד' אמות של הלכה. הם לא מסוגלים להבין כיצד יתכן ש'אדם נבון' כמותו יקריב את עצמו ואת כל-כולו למען התורה, וידיר את עצמו מהנאות העולם, עד כי הוא עסוק כל ימיו בעבודת השם, ונתון בעול המצוות. הם אינם מבינים איך קוראים לחיים שכאלה בשם חיים?
אולם, לא ארכו הימים "ויבוא עשו מן השדה והוא עייף". עייפות זו, מה פשרה, שואל מרן הגרי"ש? מי טורד ומי שולל את מנוחתו? מי מנסה לקחת ממנו את ה'חופש' שלו, את התאוות וההנאות?
עייפות זו מלמדת שעשו מרגיש בתוך-תוכו מהומה פנימית וסערת רוח. מדוע?
רק יעקב, וההולכים בשיטתו, יודעים את הסוד.
וסוד זה גלוי וידוע הוא לכל באי בית המדרש, שמיום עומדם על דעתם מכירים את הכלל הכל-כך פשוט, שריקנות הנפש לא תימלא מחורבנה!
הנשמה הגדולה, מעשי ידי ה', חלק אלוק ממעל, לא תימלא מהשגת חפצי העולם הזה. חד וחלק.
הגיע היום שבו עשו מכריז 'אני עיף'
כל מחמדי העולם אין בהם כדי לספק את הנפש. "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים, פרק ח' פסוק ג'). רק מי שיש לו מטרה גבוהה ונשגבה בחייו, יראה טעם בחייו, ונחת בעמלו.
ועל זה אמרו (אבות, פרק י' משנה י"ז) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא"; האנשים החיים על פי התורה, אוהבים באמת את חייהם וחסים על חייהם, כי רק הם יודעים מה אפשר לרכוש בחיים.
עשיו צחק ולגלג על היותו של יעקב 'איש תם', והירבה להקניט את הדרך הזו, וטען שאין בה מאומה. אבל לבסוף נתגלה הדבר, שהוא-עצמו אין לו כל טעם בחיים. הגיע היום שבו מכריז עשו "עייף אנכי"! דווקא לאחר שטעם באותו יום מכל כך הרבה הנאות ותאוות, הוא מרגיש את עצמו רעב ועייף.
ודוקא אז היה הרגע המתאים שיעקב יאמר לו "מכרה כיום את בכורתך לי". יען החיים, וכל העולם כולו, לא נבראו בשבילך אלא בשבילי.
ועשו משיב "הנה אנכי הולך למות"; לא מצאתי כל ענין בחיים רוחניים, ואם כן "ולמה זה לי בכורה".
הנפש תובעת את שלה
ובאמת, אם נסתכל אל תוך ליבו של בעל העבירה, נראה מיד שהוא אינו מוצא סיפוק בעולמו. כל הזמן הוא צמא, כאילו שתה זה עתה מים מלוחים, למרות שאך כרגע מילא את עצמו בבקבוקי 'קולה' וגזוז; הוא עייף, כאילו שב זה עתה ממסע מפרך, למרות שרבץ שעות רבות על מיטתו. כי הנפש תובעת את שלה.
ולעומתו, יעקב מרגיש תמיד שבע-רצון. הוא קם באשמורת הבוקר, ולומד כמה שעות ברציפות, ואינו עייף; אדרבה, הקימה הזו מרעננת אותו במשך כל היום. ומי כמו הרב אלישיב, אמר הגר"י זילברשטיין, יכול להעיד על כך!… יכולני להעיד שהוא לא הכניס לפיו יותר מלחם צר ומים לחץ, וגם לא התלונן מעולם על כך שהוא רעב וצמא, בודאי לא עייף… שהרי במשך כל שנותיו השכים קום בשעה מוקדמת מאוד, וכידוע. עד שהגיע למצב שכל העולם חיפש אותו!
וכי היה מאושר ממנו עלי-אדמות?
"אוי, הגאווה", נאנח מרן ה'קהילות יעקב'
אחד מגדולי המשגיחים סיפר בשיחה שאמר בבני ברק לפני בני תורה ששמע באוזניו ממרן רשכבה"ג ה"קהילות יעקב" זצ"ל, שחובה על כל אב בישראל ללמוד כמה דקות מוסר מדי יום עם ילדיו הקטנים כדי לחנכם ליראת שמים ולמידות טובות, וכדי להחדיר בהם את הידיעה הברורה שיש דין ויש דיין, יש גן עדן ויש גיהנום, והכל תלוי במעשיו של האדם.
"והסטייפלער אמר לי, הוסיף המשגיח, אני יודע שהרבה אינם שומעים לי בענין זה, ואני מודיע להם שהם יפסידו מכך. כי אם ילמדו מוסר יהיה להם בן ירא שמים, ואם לא – – -".
וכאן הרים מרן זצ"ל את ידו, והניף אותה בצורה מאיימת – – –
"ואני כבר חשבתי, מי יודע מה הוא מתכונן לומר, מה יֵצֵא מילד שאינו לומד מוסר"… – ציין המשגיח.
ואז הוסיף מרן ואמר: "אם לא ילמד מוסר, ייֵצֵא ממנו ילד עם גאווה, ולילד כזה אין הרבה סיכויים להיות גדול בתורה".
"אוי, הגאווה, הגאווה", נאנח ה"קהילות יעקב".
אפשר, ומצוָה, לדבר עם הילדים על 'גיהנום'…
בתקופתנו אין צורך להסביר ולהאריך בתיאורים אודות הגאווה הנוראה השוררת בקרב כל מי שלא למד מוסר. והגאווה הזו, אמר המשגיח, היא אֵם כל חטאת, ועלולה להביא אל המעשים הגרועים ביותר.
זאת ועוד. יש אנשי חינוך הסבורים שבימינו אסור להזכיר לחניך ולו מילה אחת על "גיהנום" וכל מה שקשור בכך. שהרי הילד – כך הם טוענים ברוב איוולתם – עלול להכנס לדכדוך נפשי, למשברים קשים שלא ייצא מהם…
ופיהם דיבר שווא. אם בכל הדורות התחנכו צעירי הצאן בעם ישראל על ברכי המושגים גן עדן וגיהנום, וכך צמח לו עם מפואר במשך אלפי שנה, לא יעלה על הדעת שדוקא בדורנו עלולים דברים אלה "להזיק לו".
ההיפך הוא הנכון. ילד השואב מגיל ינקות את הידיעה שלעתיד לבוא יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו, ויודע בבירור שכל דבר שיעשה בימי חייו יובא לפני מלך מלכי המלכים, הוא-הוא יצמד לילד המחונך ביותר.
עוד לא היה דור כמו הדור שלנו שבו ילד הגדל ללא מוסר עלול ליהפך לעיר-פרא של ממש, ולכן יש להחדיר בו כבר בקטנות את חובת הקביעות בלימוד המוסר.
לימוד המוסר עם הילדים, אמר המשגיח, לא צריך לקחת יותר מכמה דקות, אבל שיהיה בקביעות, מדי יום ביומו. לקבוע ספר מיוחד כמו שערי תשובה, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, מעלות המידות, חובות הלבבות, וכל ספר אחר מגדולי המוסר, וללמוד עם הילד בחברותא.
התוצאות תורגשנה על אתר. ומה שברור שהילדים הללו כבר לא יצמחו לחיות מסוכנות – – –
(קול ברמה אלול תשפג)