אדם בעל עבירות האם מחללים עליו שבת להצילו?

י"ד חשון תשע"ט- סימן שכ"ט סעיף א'- סעיף ג'
לא מצליח לצפות? לחץ כאן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



מדוע מותר לחלל שבת כדי לכבות דליקה, הרי אפשר להעביר את האנשים למקום אחר?ובאופן שאפשר לכבות את הדליקה ואפשר להוציא את האנשים למקום אחר דרך רה"ר, מה עדיף?  ובאופן שעמדו תשעה גויים ויהודי אחד ופירש אחד מתוכם ונפלה עלי מפולת, האם חוששים שמא היהודי פירש ומצילים, או הולכים אחר הרוב ? ומה הדין כאשר נפלה מפולת על גנב תוך כדי ביצוע הגניבה? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ט סעיף א' – סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

כל פיקוח נפש דוחה שבת, ומי שזריז לחלל שבת במצב כזה הרי זה משובח, ואם פרצה דליקה בחצר אחרת והוא פוחד שהאש תתפשט ותבוא אליו והוא יבוא לידי סכנה, מותר לחלל שבת כדי לכבות את האש, ולכאורה קשה, מדוע שלא יעביר את כל האנשים למקום אחר? מבאר המ"ב, שמדובר באופן שיש שם חולים או קטנים שא"א להעביר אותם למקום אחר, ולכן מותר לחלל את השבת כדי לכבות את האש.

אומר המ"ב, שמותר לחלל את השבת כדי להביא כלים עם מים דרך רה"ר ואע"פ שזה כרוך בהרבה איסורים, ומביא נידון, באופן שעומדים לפני אדם ב' אפשרויות, אפשרות א', לכבות את הדליקה ובכך למנוע את הסכנה של התפשטות האש, אפשרות ב', להעביר את הזקנים והחולים לרשות אחרת דרך רה"ר, מה עדיף? ומביא בשם המג"א, שעדיף לכבות את הדליקה כי כיבוי דליקה זה מלאכה שא"צ לגופה, אבל להעביר את הזקנים והחולים דרך רה"ר, לפי הרבה פוסקים יש בזה איסור דאורייתא, אבל הח"א סובר, שעדיף להעביר אותם דרך רה"ר.

באופן שהיו עשרה בני אדם עומדים, תשעה גויים ויהודי אחד, ופירש אדם אחד מתוך אותה קבוצה והלך לחצר אחרת, ובאותה חצר שהוא פירש נפלה עליו מפולת ולא יודעים מי האדם שפירש, האם הוא יהודי ומותר לחלל עליו את השבת, או שהוא גוי, ואסור לחלל עליו את השבת, ולכאורה יש לנו כלל, 'כל דפריש מרובא פריש' והוא גוי, ויהיה אסור לחלל שבת עבור הצלתו, קמ"ל שאין הולכים בפיקו"נ אחר הרוב, וכיוון שהקבוצה עדיין עומדת, אנחנו תולים ומחברים בין אותו יהודי שפירש לבין הקבוצה, ואנחנו רואים אותו כבתוך הקבוצה, ובתוך הקבוצה הרי 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי', וממילא אנחנו מסופקים מי זה שפירש, וספק נפשות להקל, וכ"ש אם נפלה מפולת על קבוצת הבני אדם, שבוודאי שמותר להציל את כולם, כיוון שזה מקום קביעות, וכל קבוע כמחצה על מחצה, ואם נתבטלה הקביעות, כל דפריש מרובא פריש והולכים אחר הרוב, ואסור לחלל שבת עבור הצלתו, שמא הוא גוי.

המ"ב מביא נידון, בעיר של גויים שנמצא שם תינוק, ותושבי העיר הרי זזים ממקום למקום, האם הם נחשבים כקבועים, או כפריש, ונ"מ, האם מותר להציל את התינוק, שאם בני העיר מוגדרים כאינם במקום קביעותם שהרי הם הולכים ובאים כל הזמן, התינוק הזה כל דפריש מרובא פריש, אבל אם אנחנו מגדירים אותם כקבועים במקומם, אז התינוק הזה הוא מחצה על מחצה, כיוון שספק נפשות להקל, ולומדים זאת מן הפסוק 'וחי בהם', ואם יש דרך שעוברים שם גויים ועל הדרך נמצא תינוק, ודאי שנאמר שהוא מהרוב, כיוון שאין שם קביעות, שהרי כולם זזים שם, וכיוון שרוב הולכי הדרכים שם הם גויים, אע"פ שיש גם מיעוט יהודים, הולכים אחר הרוב, ואסור לחלל עליו שבת.

כאשר מותר לחלל שבת וכגון בנפלה מפולת, אז גם כאשר אנחנו מסופקים האם הוא תחת ההריסות ואולי הוא כבר מת ואין מה לחלל שבת, בכ"א מחללים שבת, ודווקא כשאנחנו יודעים שהוא שם, או שהוא היה מצוי באותו מקום בשעת המפולת, אבל אם אנחנו לא יודעים אם הוא שם, אין ספק בזה כלל, ולא מפקחים.

אדם הבא במחתרת ותוך כדי כך נפל עליו גל, לא מפקחים, כיוון שדינו במיתה, וא"כ הוא 'גברא קטילא', ואין מה לחלל עליו שבת, שהרי מותר להרוג אותו.

בעל עבירות לתאבון, כל זמן שאינו כופר בתורה, מחללים עליו שבת להצילו, אבל אם עובר עבירות להכעיס, גם בחול אסור להציל אותו.

אולי גם יעניין אותך

השארת תגובה