יום שני י"ג בחשוון תשע"ט
מדוע אסור להוציא דם מגוף האדם בשבת?
החובל באדם או בבעל חיים בשבת, ויצא ממנו דם, עובר על איסור דאורייתא. וכאשר אין לאדם צורך בדם – הרי זו מלאכה 'שאינה צריכה לגופה', שלדעת רוב הפוסקים אסורה רק מדרבנן; (וראה להלן).
ונחלקו ראשונים במהות האיסור: דעת רוב הראשונים שהאיסור הוא משום מלאכת 'השוחט', שעניָנהּ נטילת נשמה, והוצאת דם ממקומו נחשבת כנטילת נשמה, ככתוב: כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ.
ויש אומרים שהאיסור הוא משום מלאכת 'מפָרֵק' תבואה מקשֶׁיהָ, שהיא תולדת מלאכת 'דָּש', והוצאת דם ממקומו היא פירוקו ממקום חיבורו. ויש אומרים שפעמים שיש בדבר גם איסור מלאכת 'הצובע'.
[שו"ע שכח, מח, ומשנ"ב קמז; ביאורים ומוספים דרשו, 134-135]
הזהירות מהוצאת דם בעת טיפול בפצע פתוח בשבת
בהמשך לאמוּר: אסור ללחוץ על פצע פתוח בשבת, בין ישירות, ובין באמצעות התחבושת בשעת החבישה, וכדומה; מפני שהדבר גורם ליציאת דם הבלוע בבשר. אולם, מותר ללחוץ על הפצע בעדינות, באופן שאין זה 'פסיק רישא' שיֵצא דם.
וכן הקזת דם – פעולה רפואית שהיתה רווחת בזמנים עברו – אסורה משום איסור 'החובל', וכיון שיש בה תיקון לגוף הריהי נחשבת כמלאכה ה'צריכה לגופה', ואסורה מדאורייתא. וכן הוצאת דם לצורך בדיקת דם, הריהי מלאכה הצריכה לגופה, שהרי מוציא את הדם לצורך שימוש בו, ואסורה מדאורייתא.
[שו"ע שכח, מח, ומשנ"ב קמז; ביאורים ומוספים דרשו, 133 ו־135]
מה מותר לכתחילה להניח על גבי פצע מדמֵּם בשבת?
נחלקו הפוסקים אם מותר להניח בגד או מגבת על גבי פצע מדמֵּם: יש שאוסרים משום איסור מלאכת 'הצובע' בצביעת הבד באדום, ויש שמתירים, משום שזו צביעה ב'דרך לכלוך'; ואף בבגד אדום, נחשב הדבר ללכלוך, אם משום שזו המציאות, שהדבר נחשב ללכלוך, ואם משום שלא כל גווני האדום שווים.
ולהלכה – בשעת הדחק ניתן להקל; ולכן, לכתחילה יש לשטוף את הדם במים לפני הנחת הבגד; ואם לא ניתן לשוטפו, מותר להניחו עליו. ויש אומרים שדבר שאינו עומד לצביעה כלל, ובמיוחד אם מיועד להשלכה לאלתר – וכגון תחבושת, 'פלסטר', או נייר טישו – מותר לכל הדעות להניחו על גבי הדם לכתחילה.
[שו"ע שכח, מח, ומשנ"ב קמו; ביאורים ומוספים דרשו, 130-132; ארחות שבת טו, סג, והע' צא]