בבתי מחסה שבעיר העתיקה, בבניין הנקרא 'בית רוטשילד' בו התגוררו רבי ישראל זאב מינצברג ורבי צבי פסח פראנק, התגורר בעשר שנותיו האחרונות רבי ירוחם פישל פערלא, שהיה גאון פולני חריף ביותר, אשר זמן רב נחשב שם כ'בעל-בית' – עד שהבליח ספרו הענק על ספר המצוות לרבי סעדיה גאון, והדהים את עולם התורה.
תולדותיו לוטים בערפל, אך בערוב ימיו סיפר לרבי שמואל דייטש (ראה אודותיו ב'סיפורים ירושלמים' ח"ב), סיפור מופלא שאירע לו בילדותו:
לעת זקנתו של הגאון רב עקיבא אייגר עמד לבקר בעיר וורשה. התכונה בעיר היתה גדולה, כרזות ענק נתלו בחוצות, הרחובות הראשיים שבהם היה אמור הגאון לעבור קושטו, וביום המיועד קיבלוהו אנשי העיר בבגדי שבת. משני צידי הרחוב עמדו המוני ילדי תשב"ר כשלפידים בידיהם. השמועה על קבלת הפנים המרשימה אף הגיעה לבית המלכות בפולין, משם שלחו לברר מי הוא אותו זקן שעם ישראל רוחש לו כבוד גדול כל כך.
בסיום המעמד, הודיעו ראשי הקהל, שהגאון הזקן רוצה לברך את ילדי ישראל. השמועה עשתה כנפיים והחלו להופיע אלפי ילדים טהורים מכל קצות העיר, ונעמדו בסך כדי להתברך מפי הרב. ברם, מרוב הילדים שנהרו אל בית אכסניית הרב, התברר שאף אם יישב הגאון כל הלילה עד הבוקר, לא יגמור לקבל את כולם. לפיכך הודיעו משמשיו כי הוא לא יוכל לקבל כל ילד בנפרד ולכן ייצא למרפסת שבחזית הבית ויברך מלמעלה את כל הילדים יחד.
ואולם, אמא אחת היתה שם בין קהל האלפים, שהתעקשה בכל הכוח שהילד שלה יתברך בייחוד מפיו הקדוש של הגאון. היא טענה שהיא עומדת כבר כמה וכמה שעות על רגליה, על סמך ההבטחה שילדה הקט יתברך מפי הרב, והיא צווחה בקול שלא תזוז מכאן עד שתזכה ברכת הצדיק.
הד צעקותיה הגיע לאוזניו של הגאון שישב בבית, וכשבירר מה קרה, סיפרו לו שיש כאן אם אחת, שמתעקשת בכל עוז לקבל ברכה פרטית מהרב, כמו שהבטיחו מתחילה ואין היא מוכנה לוותר על כך בשום אופן.
בראות הגאון כי כן, התרגש מאד מהשתוקקותה ומסירות נפשה של אם בישראל, וציווה להכניס אותה ואת ילדה אליו. נכנסה, אפוא, האם עם בנה היניק אל החדר, וסמך הצדיק את שתי ידיו הקדושות על ראש הילד, ובירכו בקול נרגש שיזכה להיות גדול בתורה ותלמיד חכם אמיתי ושתהיה לו אריכות ימים (עפ"י טיב הקהילה תשע"ב, עמו' תרכ"ד).
אמרו, שבמשך ארבע עשרה שנים ישב רבי ירוחם פישל פערלא ספון בביתו בכפר הסמוך לוורשה, ולמד בהתמדה גדולה כל כך, עד שכמעט לא ראה אור השמש. אף לתפילה לא יצא מביתו, והיה שומע קדיש וקדושה בעד החלון שפנה מביתו לבית הכנסת.
על נסיבות התגלותו בעולם התורה, סיפר רבי שמחה עלברג, איש וורשה ורושם קורותיה:
"במשך עשרות שנים אפילו לא ידעו בוורשה שרבי ירוחם פישל פערלא מכיל במוחו את כל התורה כולה; הוא הסתגר עם תורתו עשרות שנים, חי עם עצמו, בסופגו לתוכו הרבה תורה. רק ספרו הוא שהסיר מעליו את הלוט. לפתע הבריק האור הזורח באופק התורני ונתפרסם בכל העולם היהודי שבוורשה מתגורר יהודי בעל-בית שחיבר פירוש על ספר המצוות לרב סעדיה גאון – והכל קינאו בוורשה על כי בתוכה מתגורר בעל-בית כה חשוב" (וורשה של מעלה, עמו' רי"ד).
היצירה הגדולה שלו על ספר המצוות לרבינו סעדיה גאון, הופיע בשלושה חלקים המכילים יותר מאלפיים עמודים. "כל המכיר את הספר דנן יודע, שכדי לכתוב פירוש כה מקיף ומושלם על ספר המצוות ביחוד, בבהירות נפלאה כל כך ובחדירה עמוקה לנבכי כל הלכה בנפרד – מוכרח מחברו לישב עשרות שנים ולהגות בהתמדה עצומה", כותב הרב עלברג בהתפעלות בלתי מוסתרת. "אין זה ספר סתם, אלא מעיין בלתי נדלה, אוצר בלום של ידיעות מתוך ספרי הראשונים; ולא בנושאים מסויימים מוגבלים, אלא בכל התורה כולה המחבר מצטיין בשפע נדיר של ידיעות, ומכניס בהירות בסבך של סתירות ואי הבנות שנתקלים בהן לרוב בספרי הראשונים. כל עמוד מתוך אלפיים ומאה עמודי הספר מעידים על גדלותו של המחבר וענק תורני זה, שלא היה כי אם בעל בית שקט וצנוע בוורשה הגדולה והסואנת" – – –
ספר רב מנחם מנדל כשר, שלרבי ירוחם פישל היה בוורשה רכוש של בתים שמהם התפרנס (בנוסף לכך, ניהלה אשתו חנות). הודות ליכולתו הכספית, רכש ספרים רבים כל כך, עד שהיתה לו אחת הספריות הפרטיות הגדולות בפולין. על גיליוני ספריו הרבים הוסיף הערות מחכימות, שעד היום מצוטטות במאות ספרי קודש, והרבה מהן עוד נשארו בכתובים.
כשעלה לירושלים בשנת תרפ"ז, הביא עמו עשרים ארגזים של ספרים, אך ממון רב כבר לא היה לו אלא רק שמונים לירות בלבד, לאחר שהתאלמן וירד מנכסיו. הוא התאכסן בתחילה במלון אמדורסקי, וכאשר שמע רבי יוסף חיים זוננפלד כי הוא מחפש דירה לגור בה, עלה בעצמו למשרד ה"פקידים והאמרכלים של אה"ק באמסטרדם" (פקוא"ם), ודרש במפגיע שיתנו מיד לרבי יצחק ירוחם דירה בבתי מחסה.
"מששמע המנהל על מה מדובר, ענה בהתנצלות, כי באמת ישנה דירה ריקה, ברם בלא הסכמת הוועד בפרנקפורט אין לו רשות וסמכות למסור שום דירה, ויהיה המקרה חמור ודחוף כל שיהיה, טרם קרה שימסרו למישהו מפתח ללא הסכמה מפורשת של הועד בחו"ל, ויש להמתין לפחות כמה שבועות. 'גם אנכי כחבר ההנהלה ידעתי זאת – ובכל זאת באתי לכאן', הסביר רבי חיים בהבעה רבת משמעות, כי יש פה ענין יוצא מן הכלל", מספר הרב כשר. "אחרי חילופי דברים קצרים ותקיפים, היו בידו המפתחות של אחת הדירות בביתי-מחסה: שני חדרים גדולים" (שנתון נעם י"ט עמו' שס"ח)
זקני ירושלים ספרו, שכאשר נכנס רבי ירוחם פישל לבית הכנסת של בתי מחסה, ניגש אליו רבי יוסף חיים, תפשו בזרועו, העלוהו למזרח והושיבו במקומו הקבוע ליד ארון הקודש שעליו ישב ארבעים שנה. כשתמהו על כך, הכריז רבי יוסף חיים: "הוא עמוד התורה בימינו!"
(מתוך 'המבשר קהילות' כ"ט בסיון תשע"ח)