רחיצת זקן

הרב כתב לי בעבר שיש מקום להקל באמירה לנכרי לצורך ניקוי זקן, משום כבוד הבריות.
רציתי לשאול שתי שאלות בענין זה:
א. במידה והזקן כבר אינו 'בר דעת', ואינו מבין ומודע לנעשה אתו, האם גם במצב זה יש 'כבוד הבריות' [ראיתי שלגבי קטנים מובא בפוסקים מח' בענין לגבי יציאה מהתחום לצורך עשיית צרכים].
ב. בדיני אמירה לנכרי – האם ניקוי הזקן, נחשב ל'הנאה' או ל'סילוק נזק'. יש בזה נפק"מ לדעת חלק מהפוסקים המתירים רמיזה שלא בלשון ציווי עבור סילוק נזק [חיי אדם, כלכלת שבת ועוד]?
תודה רבה