מה עושה מנכ"ל של חברה גדולה, שמעוניין לאייש משרה בכירה בחברה?
מנכ"ל אחד החליט לדלג על השלבים המייגעים של קורות חיים וראיונות עבודה. הוא רצה לבחור עובד מתוך מצבת העובדים הקיימת, ולקדם אותו; ועשה את עבודת האיתור בדרך מעניינת במיוחד.
הוא הזמין יועץ ארגוני, וביקש ממנו לשוחח עם בכירי החברה. התירוץ הרשמי היה היכרות עם העובדים, כדי לגבש תכנית ייעול לחברה. המטרה האמיתית, שנמסרה ליועץ בלבד, היתה איתור העובד המתאים לקידום.
וכך הנחה המנכ"ל את היועץ: "המשרה שאותה אני רוצה לאייש, היא רגישה מאוד. היא כרוכה בחשיפה למידע פנימי מסווג של החברה, בעמידה מול גורמים בעלי אינטרסים שונים, ובתפקוד בתנָאֵי לחץ גבוה. אני משוכנע שבמהלך הראיונות תגלה שעובדים אצלנו אנשים שאוהבים את מה שהם עושים כאן, שחווים את עצמם כמתפתחים ביכולות האישיות, וזה חשוב; אבל בנוגע למשרה המדוברת – זה לא מספיק לי, ואפילו לא העיקר בעיניי".
"מהו הדבר החשוב ביותר בעיניך בעבור המשרה הזו?" ביקש היועץ לדייק.
המנכ"ל ידע להגדיר במדויק: "האדם שאותו אני מחפש צריך להיות אדם בעל עמוד שדרה. כזה שלא יתבלבל בדרך. שיזכור תמיד מה הוא אמור לעשות ובאיזה אופן, בלי שיקולים צדדיים של נוחות, עניין או כל שיקול אחר. איך, לדעתך, תוכל לאתר אותו?"
היועץ הרהר בשאלה, וחייך.
בשיחותיו הפרטניות עם הבכירים, הוא שאל כל אחד מהם, בין יתר השאלות: "מדוע אתה עובד?"
התשובות היו מגוונות:
סמנכ"ל השיווק דיבר על רוח היצירתיות שהעבודה מפיחה בו.
סמנכ"ל התִפעול נשא נאום קצר ורהוט על החזון בהנגשת מוצרי איכות לצרכנים.
מנהל משאבי אנוש שרטט קווים לדמותה של השאיפה להשפיע.
ורק המשנה למנהל הכללי הביט ביועץ ישר בעיניים, ואמר קצרות: "בגלל הפרנסה. יש לי אחריות כלפי המשפחה שלי".
הוא נבחר.
***
האם קרה לכם פעם שמצאתם את עצמכם עושים מה שאתם ממש לא רוצים
בואו נדבר קצת על הנושא של ריצוי.
האם קרה לכם פעם שמצאתם את עצמכם עושים מה שאתם ממש לא רוצים לעשות – כדי שמישהו יהיה מרוצה מכם?
הוספתם שעות בעבודה על חשבון ענייניכם הפרטיים והחשובים, כדי שהבוס לא ירטון?
השתתפתם באירוע שלא הִתְאִים לכם באותו זמן, כדי שתצאו 'נכון' חברתית?
הסכמתם לקנות לילד רחפן או סוכריה בניגוד לכל אג'נדה חינוכית שלכם, כדי שהוא לא 'יעשה סצנות'?
שלחתם אותו לטיפול רגשי מיותר, כדי שמישהו מסוים לא יחשוב שאתם הורים מזניחים?
אירחתם כשלא הסתדר לכם, השתתפתם בשיחה שלא עשתה לכם טוב, קניתם פריט לבוש שלא לטעמכם, הוצאתם הוצאה כספית מיותרת מבחינתכם – הכל כדי שמישהו, או מישהם, יחייכו לכיוונכם בשביעות רצון?
אם הזדהיתם עם אחת הסיטואציות הנ"ל, או שנזכרתם בסיטואציה דומה ממש – אתם בחברה טובה. ולא, זה לא נאמר כדי לרצות אתכם… אלא מפני שזו המציאות.
אנחנו אנשים חברותיים. חשוב לנו שיעריכו אותנו. שיחבבו אותנו. קשה לנו להרגיש שמישהו מאוכזב בגללנו, או חושב שאנחנו לא ממש מוצלחים.
וכדי להגיע לאהדה ולהערכה – אנחנו מוכנים לעשות הרבה. לפעמים ה'הרבה' הזה הופך ל'יותר מדי', וכך אנחנו הופכים להיות מְרַצים.
היופי הוא, שבורא העולם טבע בנו תכונה אנושית נוספת: אנחנו שואפים לעצמאות.
באופן תקין, רובנו לא נרצה להיות תלותיים בזולת – מה שיוצר איזון מול השאיפה לרַצות, שהיא במהותה תלות בתגובותיו של הזולת.
אבל מה עושים אם האיזון מופר לטובת הריצוי? אם הצורך בהכרה מצד השני, נעשה חזק יותר מהצורך לא להיות תלותי בו?
התוצאה תהיה לא נעימה בכלל. טיפוסים מרַצים, לרוב, ירגישו רע מאוד עם המצב הרגשי שלהם.
ובצדק. כי האנשים שהדינמיקה אִתם מובילה ליחסי ריצוי, הם בדיוק האנשים שלעולם לא יתנו לך את ההרגשה שהם מרוצים ממך. אתה תזיע והם יחמיצו פנים; תעבוד קשה עוד יותר והם ינידו ראש; תגביר הילוך – והספירלה תמשיך להסתובב בלי להגיע לנקודת היעד.
נשמע גרוע, נכון, אבל המצב הוא לא באמת חסר תקווה.
יש דרך להיחלץ מספירלת הריצוי:
להיזכר בשביל מה אתה נמצא כאן.
אתה לא עובד כדי שהבוס יחייך אליך
אתה לא עובד כדי שהבוס יחייך אליך. אתה אפילו לא עובד כדי לתת שירות ללקוחות. למעשה, אם נדייק, התפקיד שלך במקום העבודה הוא בכלל לא להיות מהנדס או קופאי או מורה – למרות שזו בדיוק המשבצת שאתה ממלא.
התפקיד שלך בעבודה הוא לעשות את הטוב והישר בעיני השם.
התפקיד שלך במשפחה הוא לעשות את הטוב והישר על פי רצון השם.
התפקיד שלך מול חברך הוא לעשות את רצון השם.
זה התפקיד שלך בכל מערכות חייך. וברגע שניזכר בעובדה הזו, כל השאר יקרה כאילו מאליו:
אף אחד לא יוכל לסחוט ממך עבודה, עזרה, יחס או כל דבר אחר – אם הדרישה הזו מנוגדת לאופן שבו רצון הבורא בא לידי ביטוי בסיטואציה הזו. אם ההקשבה לחבר היא על חשבון הנוכחות הנחוצה בבית, אם השעות הנוספות הן על חשבון שיעור הדף היומי, אם העזרה לזולת אינה עולה בקנה אחד עם ערכי המוסר והיושר שלך – המצפן שלך יאותת לך: אחורה פנֵה.
החכמה היא לזהות את התפקיד האמיתי בכל רגע ורגע. בדיוק כמו אותו עובד חכם, שזכר היטב שהוא לא הגיע לעבודה כדי להיות יצירתי או נעלה, אלא פשוט כדי לפרנס את משפחתו – כי זה התפקיד שבורא העולם נתן לו.
האתגר הבא, אחרי זיהוי התפקיד, הוא להסכים לוותר על כל מה שמסביב כדי למלא את התפקיד היטב. כן, לוותר גם על שביעות רצון, על אהדה ועל הערכה של הסובבים.
כשאתה זוכר בשביל מה אתה נמצא כאן, אתה מדויק יותר. אתה משוחרר יותר. אתה לא מרַצה, אתה מרוצה.
מילון מונחים:
ריצוי – מערכת יחסים שבה נוצרת תלות בתגובותיו של הזולת, עד כדי מחיקת הרצון האישי.
שחרור – מערכת יחסים שבה ברור לי מהו תפקידי, ואני מוכן לוותר על כל מה שלא חשוב כדי למלא את התפקיד היטב.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו במהדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)