יקותיאל יהודה גנזל
אייטם שצף מול עיני ביממה האחרונה, סיפר את סבך הבלהות שהתעורר בחברת 'פייזר', יצרנית החיסון המיוחל, זה שאנשים רבים כל ־ כך תולים את ביטחונם ורואים בו את ה'גואל אחרון' של צרת הקורונה.
'פייזר', יחד עם חברות תרופות נוספות, נמצאת בשלב האחרון של המרוץ אחר החיסון המיוחל. הראשון שבאמת יצליח לצאת לעולם עם חיסון שכזה, אחרי שיקבל את כל האישורים הבירוקרטיים הנדרשים – יהפוך למציל האנושות, והאנושות גם תציל אותו, בתשלום מזומנים שאין די מקשים במחשבון מצוי כדי לחשב את סכומם הסופי.
ברגע האחרון של המרוץ, כש'פייזר' עומדת פסע מקו הסיום, כמעט פונצ'רו גלגליה. מסתבר שכדי שהחיסון יהיה יעיל ואפקטיבי, הוא צריך לשהות כל הזמן בטמפרטורה נמוכה במיוחד, שבעים וחמש מעלות מתחת לאפס (פי 4-3 ממקפיא ביתי מצוי ופי 70 מהקור ביום ירושלמי מושלג). אם במהלך העברת החיסון ממדינת הייצור למדינה אחרת (ישראל לדוגמה), הטמפרטורה תעלה ולו במעט, החיסון כבר לא יועיל מאומה.
ברגעים אלה עדיין לא הגיעו ב'פייזר' לפתרון הסופי (במובן הטוב…) הם מתכננים להעביר את החיסונים בתוך מזוודות בפיתוח מיוחד המכילות קרח יבש בקור מרטיט (תרתי משמע) של שבעים וחמש מעלות מתחת לאפס, אבל עדיין מדובר בתהליך שיש בו לא מעט סיכונים.
ככה זה: חברה יכולה לעמוד פסיעה אחת מהפריצה הגדולה, אבל חוסר קטן בשינוע, באג קטן וטכני יכול לגרום לכך שלא יהיה לה איך לשנע ולהעביר את החיסונים הרבים, היקרים והנחשקים, למקום המיועד.
אני משער לעצמי ש'פייזר' יסתדרו בסוף. אבל מה יהיה איתנו? עם כולנו?
כמה מאיתנו עסוקים בלהכין תרופה יקרה. בלצבור הון. בלבנות לעצמנו את החיים המושלמים. אחד עובד כבר עשרים שנה כדי לרכוש את בית חלומותיו; השני עמל קשה כדי להשיג רכב יוקרה; השלישי עסוק בלייצר לעצמו 'מעמד' מכובד בקהילתו; הרביעי סתם שם כסף בצד. רבים מאיתנו שואפים להשיג משהו, עסוקים בלהשיג משהו. ואם כבר השגנו – אנו עסוקים בלטפח אותו.
לרגע אנו לא מבינים שברגע האחרון, לא תהיה לנו דרך טכנית לשנע את כל זה. ברגע האמת שיגיע (והוא יגיע, בין אם נרצה ובין אם נביט לו בעיניים), הרגע בו נעבור מהעולם ־הזה לעולם ־הבא, לא תהיה לנו כל דרך לשנע את כל הכישרונות, ההישגים, המעמדות, הנכסים, הכספים וההצלחות – אל עולם האמת. אל המקום האמיתי והנכון. ולא יעזרו לנו מזוודות ולא יעזור גם קרח יבש. תחת מזוודה תעלה רימה ותחת קרח תצוץ תולעת.
אם חכמים נהיה, נדאג להפוך את כל רשימת ההישגים לארעית, מוכרחת המציאות, ונדאג להשקיע במוצרים שהם בָּרֵי שינוע מעולם לעולם. מעולם הנפח לעולם הנצח.
תורה, מצוות, חסד, דף היומי, חיוך לחבר, תפילה בכוונה, צדקה.
(המבשר)