''אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם...''
מעשה שהיה - מספר הגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא זצ"ל בספרו 'זהב משבא' - בבית הכנסת שבפטרבורג בירת רוסיה בתקופת הצאר, שהתקבצו שם כל היהודים עשירי עולם שהיו קבלני הממשלה הרוסית, וביום כיפור מכרו את כל המצוות כפי הנהוג, ומכרו גם פתיחה של נעילה שהוא כיבוד חשוב במיוחד, המכירה התחילה בחמש מאות רובל כראוי וכיאה לעשירים ברמה כזו. וכך היו העשירים מעלים ומעלים את הסכומים כל אחד לפי רמת עשרו, עד שהברון גינזבורג שהיה מפורסם כעשיר מופלג, הציע אלפיים רובל עבור הזכות לפתיחת ארון הקודש בנעילה, כאשר שמע הברון פולק [שהיה מהמתפללים שפקדו את בית הכנסת רק בימים נוראים] את הסכום שאמר הברון גינזבורג, העלה מיד לאלפיים חמש מאות רובל [סכום עצום השווה כיום לערך מאות אלפי דולר], ואכן זכה בפתיחת הארון. כאשר הודיעו לו על דבר זכייתו, שאל את שכנו שישב לצידו, מהו 'פתיחה של נעילה'? תמה שכנו 'וכי אתה נותן סכום רב כל כך על דבר שכלל אינך יודע על מה ולמה?' ענה לו הברון פולק: 'אכן איני יודע מהי פתיחה של נעילה, אך אם הברון גינזבורג הציע על זה אלפיים רובל, כנראה דבר ערך הוא שכדאי לשלם עליו גם אלפיים חמש מאות, כי הברון גינזבורג מבין בעסקים ויודע טיבה של סחורה מהי, ועכשיו אמור נא לי מהו פתיחה של נעילה...'
כמו"כ גם בעניין 'שבת קודש' – משווה הגאון רמש"ש זצ"ל אם הקב"ה מעיד עליה שהיא מתנה טובה, ולא זו בלבד אלא שהיא מבית גנזיו, מאוצרו של הקב"ה, ודאי שטובה היא מאוד וכדאי לזכות בה.
בכך מיישב ראש ישיבת באר יעקב זצ"ל את תמיהתו: במה שונה השבת מכל מצוות התורה, שבכל המצוות אף אם קיימם הגוי בתור 'אינו מצווה' הוא מקבל שכר, ואילו בשבת לא רק שאינו מקיים מצווה אלא הוא אף חייב מיתה?
ולדבריו מבואר כי השבת מלבד זאת שהיא מצווה, היא גם מתנה טובה מבית גנזיו של הקב"ה, ומתנה זו ניתנה רק לבניו אהוביו של מקום, כאות ברית ביני וביניכם, וכלל לא ניתנה מתנה זו לשאר האומות.
ומעתה אף נבין מדוע גוי ששבת חייב מיתה, כפי שממשיל המדרש: משל למלך ומלכה שהיו משיחין זה עם זה, בא אחד והכניס עצמו ביניהם, וכי אינו חייב מיתה. וכפי שאנו אומרים בתפילת שחרית 'כי לישראל עמך נתתו באהבה', ושאר האומות שלא זכו באהבה זו, לא זכו אף במתנת השבת היקרה מכל.
(מתנת השבת)