יום חמישי י"ח בחשוון תשפ"א
מדוע קוברים את ה'נפלים'?
דרכם של ישראל מימות עולם, לקבור את ה'נפלים'. ונחלקו הפוסקים אם יש חיוב ומצוה בדבר: יש אומרים, שאין חיוב לקוברם כלל, ואין זה אלא מנהג בעלמא. ויש שנראה מדבריהם שיש מצוַת קבורה בנפלים כעין קבורת 'בן קיָּמא'; ולדעתם, אסור לפנות נפל מקברו, או לפתוח את קברו.
ויש אומרים שאכן חובה לקוברם, אך לא משום מצוַת קבורה, שהיא – כפי שלמדנו בימים הקודמים – מדאורייתא, ויש בה 'עשה' ו'לאו'; אלא משום שהנפלים מטמאים בטומאת מת, ובהיותם מושלכים על פני האדמה ללא קובר, עלולים להיכשל בטומאתם.
ויש שנראה מדבריו, שנֵפל שלא חלפו עליו שלושה חדשים מתחילת העיבור – לכל הדעות אין מצוה לקוברו.
[משנ"ב תקכו, מט, ושעה"צ סט; ביאורים ומוספים דרשו, 46]
מה הקשר בין מיתתם של תינוקות קטנים להצלת פושעי ישראל מהגיהינום ?
תינוק שמת בטרם נימול, מלים אותו לפני קבורתו; ואף כשמדובר ב'נֵפֶל'. וכתבו הגאונים שלושה טעמים לדבר: האחד – כדי להסיר ממנו את חרפת הערלה המאוסה.
השני – שהקטנים, (וגם הנפלים), עתידים לקום בתחיית המתים, ואם לא יהיה מהול, יסבור אביו שהוא בן גויים, ולא יכירנו כבנו.
והשלישי, משום 'תקנת הפושעים'. והיינו, שחכמינו ז"ל אמרו במדרש, שאברהם אבינו מונע מישראל מהול לרדת לגיהנום, וכשקוברים קטנים עם עורלתם, הקב"ה נוטל מהם כביכול את עורלתם ומניחהּ על הפושעים, כדי להחשיבם כערלים ולהורידם לגיהנום; וכדי להציל את הפושעים מלרדת לגיהינום, נוהגים להסיר את עורלת הקטנים.
[שו"ע תקכו, י, משנ"ב מח, ושעה"צ סד; ביאורים ומוספים דרשו, 48; קרב"נ מו"ק ג, פח, כ; (אג"מ יו"ד ג, קלח)]
מתי אסור לאנשי ה'חברה קדישא' לאכול סעודה גדולה?
נאמר בתורה בפרשת קדושים: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם". איסורים רבים כלולים בפסוק זה, ואף כמה איסורים מדרבנן הוסמכו לפסוק זה. ואחד מהם – שאסור לאכול סעודת 'קבע' (ראה שו"ע או"ח רלב, ג) לפני קבורת המת. ויש שנראה מדבריו שאין זה איסור גמור, אלא שאין זה ראוי. ובשעת הדחק, ניתן להקל ולסעוד לאחר שהביאו את המת לשטח בית הקברות.
ואיסור זה, אינו אלא לאלו שקבורת המת מוטלת עליהם, כמו ה'חברה קדישא' בימינו. וכמו כן, אם המת אמור להיקבר רק למחרת יום המיתה, אין איסור לאכול סעודת קבע ביום המיתה. ומי שהחל לסעוד בשעה שהמת היה עדיין בחיים, ואז הודיעוהו שמת, רשאי לסיים את סעודתו.
[משנ"ב תקכו, נב, ושעה"צ עג; ביאורים ומוספים דרשו, 52; וראה אנצ"ת ע' אכילה על הדם]