האיסור לשוט במים בשבת
* חכמינו ז"ל אסרו לשוט במים בשבת; ובכלל זה – אסרו לאדם להשיט בידו חפצים במים. ואיסור זה הוא דווקא בנהר וכיוצא בו; ולא במאגר מים ששפתו גבוהה מהקרקע, או במים שבִּכלי.
* ספינה העוגנת על קרקעית הים, ואינה שטה כלל, מותר להיכנס לתוכה בשבת. ואם היא קשורה בחבל ליבשה – מותר להיכנס לתוכה בשבת אפילו אם אינה נחה על קרקעית הים, ונעה מעט במים.
* מי שנכנס לספינה בערב שבת, ושהה בה במשך כל זמן 'בין השמשות' של כניסת השבת – רשאי להישאר בה אף כשמשיטים אותה בשבת.
* יש אומרים שאסור לשוט בספינה בשבת אף לצורך מצוה, או לצורך מניעת נזק כספי רב. ויש אומרים שלצורך מצוה שזמנה חולף, או לצורך מניעת נזק כספי גדול ודאי – ניתן להקל ולשוט בתוך ה'תחום'.
פעולות שונות שאין בהן מלאכה ואסורות בשבת מדרבנן
* אסור לבית דין להעניש בשבת, בין במיתת בית דין, בין במלקות, ובין בכל עונשי בית דין. וכתבו ראשונים טעם לדבר – שרצה השם יתברך לכבד את השבת, שימצאו בה מנוחה גם החוטאים.
* חכמינו ז"ל אסרו לבית דין לקיים דיונים בשבת, גם ללא מתן פסק דין, או לגבות עדויות; ואף בדיני ממונות.
* חכמינו ז"ל אסרו לקדש אשה בשבת, מחשש שמא יקדש אדם אשה בשטר, ויכתוב את שטר הקידושין בשבת.
* אסור להפריש תרומות ומעשרות וחלה בשבת, כיון שההפרשה דומה להֶקדש. ויש אומרים שטעם איסור ההפרשה הוא מפני שהיא נראית כ'תיקון' של הפירות או העיסה.
* מי שאין לו פנאי, או שאין באפשרותו, להפריש תרומות ומעשרות או חלה בערב שבת – רשאי לעשות 'תנאי' בערב שבת, ולהפריש בשבת כרגיל.
מהלכות מלאכת 'הגוזז'
* גזיזת שיער או ציפורניים בכלי, היא 'תולדה' של מלאכת 'הגוזז', ואסורה בשבת מדאורייתא; והאיסור הוא אף בגזיזת שערה אחת.
* נחלקו הפוסקים בנוגע למלאכת 'הגוזז': יש אומרים שרק גזיזה לצורך שימוש בחומר הנגזז, נחשבת כ'צריכה לגופה'; ויש אומרים שכל גזיזה הנעשית לצורך יפוי הגוף, נחשבת כ'צריכה לגופה'.
* נאמר בתורה: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", ופירשו רבותינו ז"ל, שמלבד איסור הלבישה המפורש, אסור לאיש גם לעשות בגופו פעולות שנוהגות הנשים לעשות לשם יפוי וקישוט.
הלכות שונות
* אשה נקנית לבעלה בשני שלַבים: השלב הראשון הוא הקידושין, והוא נעשה בימינו בנתינת הטבעת לאשה; והשלב השני הוא הנישואין, והוא נעשה על ידי 'חופה'. ונחלקו ראשונים מהי חופה הנחשבת כנישואין – יש אומרים שהכנסת החתן והכלה תחת יריעת ה'אפריון' על גבי עמודים, נחשבת כנישואין. ויש אומרים שחופה של נישואין פירושה שהחתן מכניס את הכלה למקום המיוחד לו.
* ה'חודש' האמוּר בפדיון הבן – יש אומרים שהוא כאורך מהלך הלבנה מחידושהּ האחד למשנהו, שהוא מעט יותר מעשרים ותשע יממות ומחצה; ויש אומרים שהוא שלושים יום, וכן הלכה.