הרב ישראל קוטלר
היו אלה רגעים שכולנו רוצים לשכוח: זמן קיץ תש"פ. ישיבות רבות סגרו את שעריהן בזו אחר זו, הדלתות הוגפו בדמעות כאב. בשעה קשה זו לעולם התורה, קרן של אור בצבצה בממלכת עולם התורה, בהיכלה של הישיבה המעטירה "עטרת שלמה" אשר פתחה את שעריה לבני הישיבה הקדושה במתווה מיוחד שאושר על ידי גורמי הבריאות והייתה לחלוצת עולם הישיבות בהמשך חודשי הקיץ ועתה בזמן אלול.
הפחד הנורא לקראת זמן אלול התפוגג בחסדי שמים עצומים, עולם הישיבות חזר למתכונתו, קול התורה שב להתרונן בעוז באהלי שם ועבר, כאשר רבבות בחורי הישיבות מקיימים בעצמם "אחת שאלתי מאת ד'… שבתי בבית ד' כל ימי חיי", בהתנתקות מרצון מכל הסובב, בתוך עולמה של תורה בהיכלה של הישיבה.
זמן אלול נפתח אמנם בהגבלות, ב'קפסולות', אך ראש ישיבת "עטרת שלמה" הגאון הגדול רבי שלום בער סורוצקין שליט"א, רואה בכך הזדמנות נדירה עבור הבחורים לעלות ולהתעלות יותר מתמיד. בשיחה מיוחדת פורט ראש הישיבה שליט"א את דרכי העלייה בימים מסוגלים אלה לקראת הימים הנוראים הבעל"ט.
יש בחורים שמרגישים לחץ ב'קפסולה', הם רגילים למרחב, איך אפשר לעזור להם?
"יש מושג שהסבא זצ"ל היה אומר, 'אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד'. הפשט הפשוט של ד' אמות של הלכה הוא בתי מדרשות ובתי כנסיות. סבא זצוק"ל, אמר שהפשט אחרת, ד' אמות של הלכה הפירוש הוא אדם השקוע בלימוד ומונח בלימוד עד כדי כך שמגיע למצב שהוא לא שם לב מה קורה סביבו ומנותק מהסביבה, זה המקום שהקב"ה נמצא בעולמו.
"אני חושב שההזדמנות של הניתוק שיש בכלל ישראל באלול הזה, 'כי יצפנני בסוכו', יש באמת היכי תמצי להגיע לזה. הקב"ה דאג שנהיה מנותקים מהסובב. החלק הזה של ד' אמות של הלכה שאדם שקוע בלימוד ומנותק מהסביבה, זה הישג גדול שאפשר להשיג בימים אלה.
"אבל מי שיודע את האמת, יודע שהאדם המנותק מהסובב הוא זה המשוחרר האמיתי, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, אדם שבאמת שקוע ומנותק וזוכה להגיע לד' אמות של הלכה עם חיבור להקב"ה, אין לך אדם עם מרחבים כאלה, אלו המרחבים הגדולים ביותר שיכולים להיות והשמחה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם. זה החלק שצריך לשאוף להגיע ויותר קל להגיע לזה במצבינו כיום".
ההסתגרות הזו יוצרת הזדמנויות חדשות גם בלימוד וגם בחברה, איך אפשר לנצל זאת?
"במצב המציאותי היום בשטח, שנמצאים במה שנקרא 'קפסולות', גם לזה יש מעלה. בדרך כלל בישיבה גדולה של מאות בחורים בחור עלול להיעלם באיזה מקום. במצב החדש שנוצר, בתוך המקום הגדול ניתנת האפשרות לכל בחור להעניק שימת לב לכל אחד מהסובבים, מסתובבות כאן זכויות כיהלומים.
"מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, היה מבקש בכל פעם שהולכים למקום מסוגל להתפלל או לציון קדוש, להעתיר עבורו לזכות להיות ממזכי הרבים. אני לא חושב שהיה אדם שזכה לזכות את הרבים בכל אופן בדורות האחרונים כמו מרן ראש הישיבה זצוק"ל.
"פעם אמרתי על המשנה באבות, רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, לא הכוונה דווקא לזכויות גשמיות, אלא לזכויות רוחניות. יושב יהודי קטן קומה וענק הרוח ברחוב חזון איש 5 בבני ברק, שלמד תורה לשמה וזכה שבהבל פיו קמו מקומות תורה בכל העולם ברמות שאין דומה להם. במילה אחת שלו פעל מה שאלפים אחרים היו צריכים לפעול זמן רב, ואילו הוא זכה במילה אחת. זה הכוונה זוכה לדברים הרבה. ועל כל זאת מה שביקש מרן ראש הישיבה זצוק"ל הוא להיות ממזכי הרבים.
"יש כאן הזדמנות מיוחדת. במצב רגיל כל אחד הוא בפני עצמו והרבה בחורים ואברכים נעלמים. אני מכיר הרבה בחורים ואברכים שדווקא עכשיו מצאו את המקום שלהם בישיבה ופרחו. בחור שלא מוצא את עצמו בקבוצה הגדולה, יכול יותר בקלות למצוא את עצמו בקבוצה קטנה ולאחר מכן לפרוץ הלאה גם בקבוצה הגדולה. עכשיו בתוך הקבוצה הקטנה זו ההזדמנות שלך לעזור לו.
"אם כל אחד ישים עין בכל מקום שהוא לראות ולרומם ולקרב כל אחד שסביבו, אפשר לזכות בזיכוי הרבים עצום לא רק של הבחור הזה, אלא של כל הדורות הבאים אחריו וזה זיכוי הרבים הכי גדול שיכול להיות. בזמנים האלה צריך לדעת לנצל אותם משום ששוהים בקבוצה קטנה ובכל 'קפסולה' רק להסתכל ימינה ושמאלה ולראות איזה בחור אפשר לרומם ולקרב ומהקבוצה הקטנה יכול לפרוץ הלאה. מי שמסתכל סביבו יכול להתחבר לכל מיני בחורים שבדרך כלל לא התחברו עימם ובאמת לזכות לדברים הרבה. פשוט להתחבר".
החיים הצפופים עם חברים מביאים לפעמים לקושי חברתי, על מה כדאי לעבוד על מה לוותר ועל מה לא?
"הגמרא בסוכה מט: אומרת על הפסוק תורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד?! אלא, תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. עוד תירוץ אומרת הגמרא, איכא דאמרי, תורה ללמדה לאחרים זו היא תורה של חסד ללמדה לעצמו זו היא תורה שאינה של חסד.
"בטעלז היו אומרים כי באותה הבנה שאנו מבינים את ההבדל במאת האחוזים בין תורה לשמה לתורה שאינה לשמה שאין לזה דמיון ושיעור, כך הוא ההבדל בין כשאדם דואג לעצמו בתורה או דואג לאחרים. אדם שמוכן להשקיע בשני ולתת לשני, לא דווקא ללמד אותו שטיקעל שלו, אלא דואג שיצליח בתורה, זה ההבדל בין תורה לשמה לתורה שאינה לשמה. החסד שאפשר לעשות בקפסולות להכניס לחברה בחורים, זה תורה לשמה".
(מגזין במה)