סיפר המג"ש הנודע בעל 'כבוד שבת' על התורה, הגאון רבי יקותיאל אלימלך פריעדמאן שליט"א:
"הסיפור הזה מאד חביב אצלי, כי שמעתי אותו בעצמי מבעל המעשה, וגם יש בזה מוסר השכל נורא. שמעתי את זה מהרב הגאון רבי נתן דוד זילבערשטיין ז"ל, שכשהגיע בנו הבחור לגיל שידוכין, הציעו לו שידוך שמצא חן בעיניו, וכבר נקבע שבלילה הקרוב יבואו לראות את המדוברת. אמנם בנתיים שמעו על המדוברת דבר מה ובעקבות כך רצו לבטל את השידוך, ורבי נתן דוד הלך לשאול את הרבי הקדוש מסאטמאר כדת מה לעשות לעת כזאת.
אמר לו הרבי: תתקשר מיד לאשתך בעודך כאן בביתי, ואמור לה שבנתיים הולכים להמשיך את השידוך כרגיל, הולכים לראות את המדוברת, ואחרי זה תוכלו לעשות מה שאתם רוצים. להפסיק עכשיו לפתע את השידוך, זה מבייש מאד את המדוברת, מה שאין כן אם הולכים להסתכל ומצטדקים שהיא לא מצאה חן בעיניהם, זה דבר שמתקבל יותר, כי הרי לתכלית זו הולכים להסתכל עליה, אבל לבטל סתם שידוך באמצע היום, זה הרבה יותר חמור.
רבי נתן דוד סיפר לי, שהרבי מסאטמאר ממש אחז בו, ודחף אותו לטלפון, ולא נתן לו ללכת הביתה, עד שיראה בעיניו הטהורות איך שהוא מתקשר לאשתו, והוא מסכם איתה על כך, שלא הולכים לבייש בת ישראל.
(מתיקות הדף היומי).
*
סיפר הרה"ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט"א: באחת הבריתות שהתקיימה באולם אם וילד בב"ב התכבד רבינו הגר"ח קניבסקי זצ"ל בסנדקאות, בדרך שאל אותי מי המוהל ואמרתי לו – מוהל פלוני.
כשהגענו למקום רבינו ביקש את הגמ' ונשאר ברכב ללמוד, ויצאתי לראות אם כבר מוכנים, ואבי הבן אומר לי: כולם מוכנים, רבינו יכול להיכנס.
לפתע אני שם לב שזה לא המוהל שהוא אמר לי קודם. שאלתי את אבי הבן: זה לא המוהל שאמרת לי, והוא עונה לי: נכון, ביטלתי אותו.
יצאתי לרכב ואמרתי לרבינו שמוכנים לברית. רבינו סגר את הגמ' והחל לצאת, ואני כמשיח לפי תומי אומר לרבינו שבסוף זה מוהל אחר.
רבינו שאל: "מה, הוא ביטל אותו?" – ונזעק: "זה בן אדם לחברו! אני לא רוצה להיות פה סנדק, נחזור מיד הביתה!"
הייתי אובד עצות. ביקשתי מרבינו רשות להיכנס לומר לאבי הבן שלא יחכה, ורבינו הסכים. רץ לרכב והסביר לרבינו שהיתה בעיה עם המוהל שהוזמן מלכתחילה, והוא לא יכול היה להגיע, ורק משום כך לקחו מוהל אחר, וחלילה לא פגעו בו, ואז נחה נחה דעתו של רבינו והוא הסכים להיכנס.
(שיח אמונה)