ידוע כי ימים אלו עדיין יש להם שייכות לימים הנוראים, וכמו שנהגו כמה מקהילות ישראל להמשיך במנהגי ירח האיתנים עד לאחר שבת בראשית, כדוגמת טבילת החלה בדבש בשבת קודש, וכן אין מורידין את הפרוכת הלבנה מארון הקודש.
מעשה היה באחד מחשובי החסידים בבעלזא, הרה"ח רבי משה גראס ז"ל, אשר היה דר בעיר גענף שבמדינת שווייץ, ונכספה וגם כלתה נפשו לשהות בימי החג בצל רבו הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע בשנים שכבר היה גר בארה"ק.
שם לדרך פעמיו כשהוא מפליג באניה הנוסעת לארץ ישראל, אלא שלדאבונו הגיעה הספינה למחוז חפצה בנמל חיפה רק בהושענא רבא לפנות הערב, ובלית ברירה חגג את יום שמיני עצרת החג הזה בחיפה, ורק ממחרת עלה ירושלימה לשבות שם בשבת בראשית אצל הרה"ק זי"ע.
בעת שזמרו בסעודה שלישית את הפיוט 'אמונים אשר נאספו' (פיוט ל'עזרת', שחרית דשמ"ע) ג' פעמים כפי המנהג שם בחצר הקודש – נחמץ מאוד לבבו של ר' משה, בהעלותו על ליבו גודל ההפסד שלא זכה להיות בשמח"ת בצל הקודש.
הרגיש הרה"ק מהר"א במחשבותיו, ותיכף לאחר שסיימו לשיר נתן לו מכוסו כשהוא לוחש לעברו: "שבת בראשית האט נאך א שייכות צו די הייליגע טעג – שבת בראשית עדיין יש לה שייכות לימים הקדושים… וכמי שאומר שעדיין יכול הוא 'לתפוס'… (הובא בפניני החסידות, מפי בעל המעשה).
(באר הפרשה)