מעשה נורא היה באמריקה, שהסעיר בזמנו את היהדות החרדית בניו יורק. הסיפור התרחש בביתו של הרב החסיד ר׳ משה דייקמן, נשיא ישיבת בית אברהם סלונים באמריקה, שהיה עשיר גדול ובעל צדקה מפורסם, והמרתף שבביתו שימש כבית מסחר לתכשיטים, שממנו יצאה סחורה ללקוחות רבים.
יום אחד מגיעה לביתו משלחת מטעם העירייה, שהחליטה לבדוק את תקינות המבנה, על כל חלקיו. אף פעם לא באו, לא התעניינו, לא בדקו, כלום. פתאום עכשיו החליטו להגיע… חברי המשלחת עברו מקומה לקומה, מחדר לחדר, והכל נמצא תקין. לא נמצאה חריגה מהתקנות המוניציפליות. רק פריט אחד הוגדר כ׳לא תקין׳, והוא, הסולם שירד מהקומה העליונה למרתף, שלא היה מונח על הקיר בצורה משופעת, כפי שהיה צריך להיות, כדרכו של סולם. בין שתי הקומות היו גם מדרגות, וסולם זה שימש בעצם כמדרגות חירום.
המשלחת השאירה בביתו של הרב דייקמן הוראה דחופה: לשפע את הסולם ולהציבו כראוי. בעל הבית התפלא מאוד על עצם הביקור, ויותר מזה, על מה ולמה החליטו לציין את ה'חריגה׳ הזו בסולם; הרי מעולם לא שמענו שמקפידים על פרט שולי שכזה. והמפליא מכל, שהמבקרים הודיעו ש-48 שעות לאחר מכן יבואו לביקורת נוספת, כדי לבדוק האם ההוראה בוצעה כראוי, מה שמוכיח על החומרה שהם מייחסים לעניין; והרי במקומות עבודה רבים מונחים הסולמות בצורה זו, ואיש אינו מעיר להם על כך.
אבל, הוראה זו הוראה, ועוד באותו יום הזמין הרב דייקמן בעל-מלאכה שעקר את הסולם ממקומו והציבו מחדש, כהוראת המשלחת העירונית.
בבוקר המחרת מתדפקים בביתו שני אנשים ומבקשים לרכוש סחורה. הרב דייקמן יורד עימהם למרתף, ואז מתרחש אירוע בלתי צפוי. השניים משתלטים במהירות על בעל הבית, שהיה כבר בגיל מבוגר מאוד, כופתים את ידיו, משכיבים אותו על הארץ, שודדים סחורה בשווי מאות אלפי דולר ונמלטים במהירות מהמקום, תוך ניתוק כל כבלי הטלפון ונעילת כל דלתות היציאה והמדרגות האחרות.
הרב דייקמן מנסה להשתחרר מהכבלים הכופתים את ידיו, ואינו מצליח. בקושי-בקושי הצליח לקום על רגליו, וכיוון שהשודדים נעלו את הדלת הראשית של המרתף מבחוץ, נבצר ממנו לצאת משם, והוא ניסה לחפש דרך אחרת.
לפתע, נזכר ב… סולם. מעודו לא הוצרך ליציאת החירום הזו, שכמעט ונשכחה מליבו. הוא משרך את דרכו לעבר המקום שבו מוצב הסולם, ורק אז הוא מבין את הגילוי-פנים והחסד הגדול שעשה עימו הקב"ה בכך ששיגר אליו, אתמול, את המשלחת העירונית שיצאה מהמרתף עם ההוראה התמוהה בעניינו של הסולם…
אם הסולם היה עדיין במצב כפי שהיה מונח עד תמול שלשום, לא היתה באפשרותו של הרב דייקמן לטפס עליו ולצאת מהמרתף החוצה, כיוון שידיו היו כפותות, וכשהסולם הוא ישר צריך המטפס לאחוז בו בשתי ידיו כדי שלא יפול אחורנית. העובדה שהסולם היה מונח עתה בשיפוע, איפשרה לו לטפס עליו למרות ידיו הכפותות, וזאת על ידי הישענו עם כל גופו על הסולם. אחרת, היה יכול לשכב שם במשך כמה ימים ואיש לא היה יודע היכן הוא.
סיפור זה הוא דוגמא אחת, מתוך אינספור המתרחשות לאדם בימי חייו, והמוכיחה שהקב״ה אינו חושף בפני האדם את כל מה שהוא עושה. ׳ופני לא יראו׳. אבל גם בתוך־תוכו של ההסתר, אפשר לראות מעט מן הגילוי. ׳וראית את אחוריי'. הקב״ה מתנהג עם האדם בבחינת ׳מגלה טפח ומכסה טפחיים׳.
אדם מן השורה עלול להתרעם על חברי המשלחת העירונית ה׳מטרידים׳ אותו על לא- מאומה; גם הרב דייקמן לא ראה בתחילה את הגילוי-פנים שבתוך ההסתר, אבל היה גילוי כזה. לא אחד, אלא כמה וכמה. מה פתאום החליטו לעשות בדיקה, שלא עשו מעולם, למה נטפלו לעניין הסולם, וכו'. צירופם של הפרטים הללו, אחד לאחד, מגלה על הגילוי… ואחר כך האדם חושב שהוא יודע מה טוב לו, ומה לא…
(עלינו לשבח, הובא בגיליון 'שבת אורה')