אני איש בגיל העמידה, באמצע שנות חיתון צאצאיי היקרים. תהילה להשי"ת שבשנות נעוריי, בעודי בחור ואח"כ בהיותי אברך אחר החתונה, אהבתי מאוד לעסוק בתורה ושאיפתי היתה לישב באהלה של תורה לאורך כל ימי חיי.
במשך שנים ספורות לאחר חתונתי נתברכתי מהשי"ת בשלש מתנות כפולות ונפלאות – שלשה תאומים. כלומר, הקב"ה חנן אותי עם הזכות המתוקה להיות בעל משפחה עם ששה ילדים קטנים תוך זמן קצר, כשעלי מוטל העול לגדלם ולחנכם ולפרנסם.
ההחלטה היתה קשה אבל ברורה, רצון השי"ת הוא שאעזוב את כותלי הכולל ואחפש לעצמי מקור פרנסה. בסייעתא דשמיא מצאתי פרנסה קלה ונקיה, מתאימה בשבילי מכל הבחינות, והרווחתי ממנה יפה מאוד, סכום מספיק לפרנס את המשפחה, שבינתיים גדלה והתרחבה. כמובן לא ויתרתי על משאת נפשי, ובשעות הפנויות מדי יום ביומו עסקתי בתורה בהתמדה וביגיעה.
כך נמשך המצב היפה כמה שנים כולן שוות לטובה, עד שקפץ עלי רוגזה של קורונה… מקום עבודתי היה בחברה שמייצרת סחורה בסין ומייבאת אותה לאמריקה ושאר מדינות. מחמת המצב לא יכלו לייצר שום סחורה חדשה במשך כל התקופה, והעסק שלנו ירד פלאים עד שבעל הבית לא נשאר עם הרבה ברירות והודיע לחמשה עובדים, 'היימישע אינגעלייט', שבלית ברירה הוא מפטר אותנו לעת עתה.
הבשורה נחתה עלי כרעם ביום בהיר. בתוך רגע מצאתי את עצמי בלי עבודה. אמנם נרשמתי לקבל תוכניות עזר מהממשלה, המיוחדות למצבי חירום כאלו, אבל זה לא היה מספיק כלל לכדי מחייתי. הנחמה היחידה שמצאתי במצב הקשה הזה היתה, שיכולתי לעסוק יותר שעות בלימוד התורה החביבה והמתוקה, ולולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.
המצב התדרדר יותר ויותר. שפכתי שיח לפני בורא כל העולמים מתוך לב נשבר, בפרט שאני עומד בתקופה שלפני נישואי שניים מצאצאיי והישועה לא נראית באופק.
*
והנה מזה כמה שנים שקבעתי עם ידידי החשוב הי"ו, אברך תושב לונדון הבירה 'חברותא' ללימוד משותף על ידי הטלפון. קבענו שעה קבועה בזמן המתאים לשנינו, וכך אנו עוסקים בתורה בדיבוק חברים. כמובן, על החברותא הזאת לא ויתרתי גם בתקופה הקשה שעברה עלי, אבל יום אחד אחרי שגמרנו ללמוד הוצאתי אנחה כבדה מעומק לבי על מצבי הקשה.
חברי שמע אנחתי ושאל מה קורה אצלי. קיימתי את עצת החכם מכל אדם "דאגה בלב איש ישיחנה", וסיפרתי לו על המשבר הכלכלי שאני נמצא בו. ידידי התרגש מאוד והביע את רצונו לעזור לי בעצה ובמעשה.
אחר דקה של שתיקה הוא אומר לי: "תשמע, בדיוק עכשיו קיבלתי לידי גליון חודשי נפלא, 'על המזון', המוקדש לנושא ברכת המזון בכוונה, ואני רואה כאן סיפור נפלא שקרה ממש בימים אלו, כאשר פרנסתו של 'פידל שפילער' [-מנגן בכינור] נפגעה מאוד מחמת המגפה, ואיך הוא נושע באופן נפלא בזכות קבלה טובה להתחזק בעניין ברכת המזון במתינות ובכוונה מתוך הסידור דווקא.
"אולי כדאי שגם אתה – שעובר מצב קשה דומה, כאשר מקור פרנסתך נפסק ע"י המגפה המשתוללת בעולם – תקבל על עצמך קבלה טובה זו, והיא תשמש עבורך כסגולה נשגבה להיוושע, כמו בעל העובדא הזה?".
כששמעתי את דבריו היוצאים מן הלב של חבר קרוב, הרגשתי שזה יכול להיות צעד נכון מצידי, כי נאמנה מצווה זו להשפיע על אדם המקיימה אוצר של שפע ושובע שמחות. ביקשתי ממנו לשלוח לי את ה'על המזון', ואחרי שקראתיו בעצמי, נגע הסיפור המרגש ללבי מאוד. על אתר החלטתי שגם אני מקבל על עצמי מהיום והלאה לברך ברכת המזון בכוונה מתוך הסידור דייקא, ולה' הישועה.
*
קוראים יקרים, שמעו והשתוממו איך האב הרחמן עזר לי.
אני מתגורר בבנוין מגורים ובו כמה דירות. אחד השכנים הוא יהודי נכבד בא בימים, זקן שקנה חכמה ותלמיד חכם עצום. במשך השנים אירע כמה פעמים שדיברנו ביחד בלימוד ושנינו נהנינו מאוד בעונג רוחני. ימים ספורים לאחר שהתחלתי להדר במצוות ברכת המזון כסגולה לזכות לישועה, אני פוגש אותו בפרוזדור של הבנין, וכמובן, בתקופה הקשה הזו השאלה הראשונה היא 'איך כבודו מרגיש?'
הוא ענה לי: "ברוך ה' אני בריא ושלם", אבל הבחנתי עליו סימנים של מצב רוח ירוד. אני מתעניין אצלו: 'ר' איד, מה קורה?' וכתשובה לשאלתי הוא מספר לי שכבר הרבה שנים שהוא לומד עם 'חברותא' מסוים בכל יום ויום, ולדאבון לבו נפטר החברותא שלו ממכת ה'קורונה' וכעת הוא נשאר בלי חברותא… ומאחר שהתורה היא משוש חייו, הוא מודאג מאוד. כשסיים להביע בפניי את צערו הרב, הוא הוסיף לשאול: "אינגערמאן, אולי תוכל לעזור לי במציאת חברותא מתאים, יהודי 'כמוך' שיסכים ללמוד עמי בחברותא? מוכן אני לשלם על כך תשלום יפה"…
אני שומע את בקשתו, ואיני צריך לספר לכם איזו מחשבה נפלה תיכף במוחי. הלא אין הצעה טובה יותר בשבילו מאשר לקבוע עמי חברותא ללימוד, ובבחינת 'זה נהנה וזה נהנה' אף אקבל ממנו תשלום יפה מן הצד. איזה 'שידוך' מתאים!
כמובן לא עניתי לו תיכף רק אמרתי לו שאחשוב על זה. אולם למחרת כבר דפק השכן היקר על דלת ביתי ושאל: "נו, כבר יש לך חברותא בשבילי?" כעת סיפרתי לו על המצב הקשה שלי, שאין לי מקור פרנסה, ואולי הוא אינו צריך מישהו 'כמוני' – אלא יכול ללמוד עמי 'בעצמי'…
ברגע ששמע את דבריי, הוא ממש קפץ מרוב שמחה ותיכף הודיע לי שמצידו 'העסק סגור' והוא מוכן תיכף ומיד להתחיל את הלימוד המשותף, וישלם לי שכר שבועי יפה. ואם זה לא מספיק, הוא כבר מודיע לי עכשיו שהוא יעזור לי בהוצאות הנדרשות לצורך נישואי שני צאצאיי.
רגשי שמחה והודאה להשי"ת מילאו את לבי. עוד באותו יום התחלנו בסדר הלימוד החדש, כששנינו שמחים ומרוצים… השכן הנכבד – כי הוא מצא חברותא מתאים, ואני – על כך שאני יכול להמשיך במימוש שאיפתי מאז ומקדם לשבת וללמוד, וגם ליהנות מזה בצורת סיוע גדול מאוד בעסק הפרנסה.
כמובן לא שכחתי בשל מי נגרמה לי הישועה הנפלאה הזאת, הלא היא בזכות אנשי החסד והצדק מוציאי הגליון 'על המזון' שעל ידיהם נתעוררתי ובזכותם נושעתי, וכבר רציתי תיכף ומיד לשלוח לכם את הסיפור, אבל החלטתי לחכות ולראות איך ייצא הדבר מן הכוח אל הפועל…
מה אומר לכם? היום, כמה שעות לפני שהתיישבתי לכתוב לכם את הסיפור, קיבלתי ב"ה מיד השכן/חברותא את הצ'ק הראשון עם סכום יפה מאוד שיכול לעזור לי לפרנס את משפחתי. כאמור לעיל, ברור אצלי מעל כל ספק שנושעתי בזכות התחזקותי בעניין ברכת המזון, אבל לא רק סתם עם פרנסה, אלא דווקא עם דבר שהיה מאז ומעולם כל מגמתי ורצוני, לחזות בנועם ולשבת בבית ה', ולעסוק בלימוד התורה הקדושה עם מנוחת הנפש והרחבת הדעת, ונתקיים בי מאמר חכמינו ז"ל במס' מכות: 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו'.
י' גרין
(פורסם בגיליון 'על המזון')