הרב בנימין גולד
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א', ח')
"ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", ופירש רש"י: 'עשה עצמו כאילו לא ידע'. בספר 'יחי ראובן' מביא נקודה נפלאה ומעוררת: פרעה שהיה רשע מרושע שבמרושעים, שהיה שוחט שלוש מאות תינוקות כל יום ורוחץ בדמם, אבי אבות הדעשי"ם! והנה איזה חטא מזכירים לו – "ויקם מלך חדש", ומה עוונו ופשעו – "אשר לא ידע את יוסף", הוא לא זכר טובה למי שהציל את העם המצרי כולו מרעב מוחלט מחורבן אמיתי, ועל זה מזכירים כי הוא לא הכיר טובה, על מי מדברים כאן? על פרעה הרשע, זו בדיוק הבעיה, שלא הכיר את יוסף וטובותיו? מכל פשעיו זה הפשע הכי קטן וצנוע? ומדוע זה מוזכר כחטאו הגדול? ורואים כאן יסוד גדול שחסרון בהכרת הטוב הוא פגם כזה גדול שהוא מתבלט אף על מעשי רשעות איומים ונוראים, חסרון בהכרת הטוב זה פגם גם אצל רשע כזה גדול, ה' ירחמנו!
מעשה מבהיל מספרת הגמרא בגיטין (נ"ז, ב) על מה שעשו לזכריה הנביא, שהוכיח את ישראל על שעשו את המלך יואש לאלוה והשתחוו לו: "ורוח אלוקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל העם ויאמר להם כה אמר ה' למה אתם עוברים את מצוות ה". וממשיך הכתוב: "ורגמוהו כל העם באבן בתוך העזרה. ואומרים חז"ל (ירושלמי תענית כ"ה, א): 'שבע עברות עברו ישראל באותו יום: הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטמאו את העזרה בשבת ויום הכיפורים". שבע עברות חמורות שבחמורות! ומספרת הגמרא שדמו של זכריה היה תוסס ועולה באמצע העזרה, ולא נגרע גם כששחט המלך את הסנהדרין, ושחט תינוקות של בית רבן על דמו של זכריה, ולא נח ולא שקט הדם, ואלפים ורבבות נשחטו על דמו ולא נדם. פשע איום ונורא נעשה בישראל, ולא כופר להם ודמו של זכריה המשיך לתסוס באמצע העזרה!
והנה אחרי המעשה של "רגמוהו כל העם באבן" בעזרה בשבת ויום הכיפורים, ממשיך הכתוב בדברי הימים (ב' כ"ד, כ'): "ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו של זכריה עמו, ויהרוג את בנו זכריה", אבא של זכריה- יהוידע, החביא את יואש בעליית בית קדשי הקודשים במשך שבע שנים, כדי שרודפיו לא יהרגוהו, הוא לא זכר לבנו זכריה חסדו זה והרגו. נורא למתבונן! כאלו עברות, כאלו פשעים, כזו אכזריות… והנביא בכלל מזכיר שהיה לו לזכור טובה שעשה לו אביו של זכריה, זה אפשר לומר לאדם מן השורה, אבל לאכזר כיענים לכאלו פשעים?? ובכל זאת מוזכרת הסיבה הזו, שיואש המלך לא הכיר טובה, בכל רשעותו ואכזריותו, היה לו להכיר טובה, הכרת הטובה הייתה צריכה לעמוד לזכריה… ולא! וזה עומד לו וזה מוזכר לו לדורות עולם!
מבהיל כל רעיון, עד כמה חמורה מידה זו של כפיות טובה, ומידה טובה כפולה ומכופלת כמה גדולה היא מידת הכרת הטוב!!
● ● ●
לא תמיד אנו באמת כפויי טובה בדווקא, הרבה פעמים זה מגיע כי מתרגלים אנו לטובה שמושפעת עלינו, ושוכחים אנו להכיר טובה, זו גם כפיות טובה שיש להיזהר ממנה עד מאד, וכדי להמחיש עד כמה אנו מתרגלים לכל דבר, ולא חושבים שיש להודות גם על היום-יום וגם על מה שעבר, שנראה לנו כדבר הכי טבעי, שאין כלל צורך להודות עליו, שמעתי סיפור שהתרחש בשכונת 'רוממה' בירושלים, באברך תלמיד חכם קשה פרנסה, שגביר אחד בחו"ל היה שולח לו דבר חודש בחודשו מלגה של חמש מאות דולר לכלכלת ביתו. בהתקרב תקופת החגים חשב הגביר שכיוון שהוצאות החג מרובות, הוא ישלח לכבוד החג תוספת של חמש מאות דולר לאותו אברך, וכך היה. באותו חג הגיע גביר זה לביקור בארץ, ובאחד מימי החג הוא פגש באברך זה, והוא אומר לעצמו: 'הנה, עכשיו הוא יודה לי על האלף דולר ששלחתי לו לחג'. וכך הם נפגשו בלבביות והאברך אומר לגביר – "יישר כח גדול על חמש מאות הדולר ששלחת לי!". הגביר הרהר קצת וחשב לעצמו, אולי כדאי להסב את תשומת לבו של האברך לכך ששלחתי לו אלף דולר, כי אולי זה לא הגיע אליו וקרה משהו בדואר וכדו'. וכך הוא אומר לו בעדינות, שהוא שלח לו אלף דולר לחג ואולי זה לא הגיע? ענה לו האברך: "הא וודאי! אני מדבר על החמש מאות ששלחת לי לחג, על החמש מאות האחרים זה מגיע קבוע כל חודש, אין בעיות עם זה!!"…
פעמים רבות אנו כפויי טובה מהרגל של הטובה המושפעת עלינו, וגם את זה עלינו לשרש ולהודות על כל הטובות כל הזמן!
מרן הגר"ז סורוצקין דרש פעם בפני בעלי בתים, בבית הכנסת בלונדון, ואמר: "אני אגיד לכם מה אתם חושבים כשאתם באים לבית הכנסת, ומה דוד המלך ע"ה חשב! כשאתם באים לבית הכנסת אתם חושבים שכעת אתם עושים את הטובה הכי גדולה לריבונו של עולם! ואילו דוד המלך אומר: 'ואני ברוב חסדך אבוא ביתך'. מה שאני זוכה לבוא לבית ה' לבית הכנסת, זה ברוב חסד ה'!
המשיך הרב אברמסקי ואמר: "הנה אני בא עכשיו מבית החולים. מאות אנשים שוכבים שם בכל המחלקות, כל אחד במכתו וצרתו. כל אחד מהם היה נותן מיליון דולר שיוכל לקום מהמיטה, להשתחרר מהאזיקים שכובלים אותו ומהמוניטור שהוא מחובר אליו. לקום, להתלבש וללכת לבית הכנסת. אפילו כדי להתפלל רק תפילה אחת! כמה בן אדם היה מוכן לשלם עבור זה?!".
"ואני ברוב חסדך", זה ההרגש שצריך להיות לבן אדם, הכל מחסדיו של הקב"ה, כל רגע כל נשימה, וכמה יש להיזהר לא להיות כפוי טובה ותמיד להיות בהרגש של "ואני ברוב חסדך".