בס"ד
"וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי" (שמות מ', י"ג)
צדקה חסרת פניות
משולח מטעם מוסדות 'תולדות אהרן' שבירושלים בא פעם לאופקים, כדי לערוך מגבית לטובת מוסדות החסידות. בקהילה, אין צריך לומר, לא היה מי שנמנה על חסידות זו, וממילא לא נמצא גם מי שיעמוד ויציג את המשולח ומטרת בואו, כדי לעורר את הציבור לטובת המגבית. מלכתחילה, לא עלה על דעת אי מי במוסדות 'תולדות אהרן' שהמגבית באופקים עשויה להניב סכומם גבוהים, אלא שהמצב הכלכלי הדוחק הביא אותם לנסות את כוחם אף במחוזות כמו אלו, של קיבוץ יראי ה' שאינו נמנה בהכרח על הקהל הקרוב אליהם.
אלא שרבי שמשון ניאות להירתם לעניין, ומשנתבקש- הסכים לשאת מדברותיו באוזני צאן מרעיתו. הוא הפתיע אף הפעם בנקודת המבט הייחודית שהעלה בדבריו, שאגב הלמה אף את דרכו בכלל ביחסו את הזולת ורום דרגותיו בהטבה. וכה פתח ואמר: "בדרך כלל, כאשר אנו נותנים צדקה, יש לנו קשר של ידידות או על כל פנים שייכות כל שהיא עם האיש או המוסד המקבלים. והנה כאן מזדמנת לידינו זכות מיוחדת, להעניק צדקה טהורה ונקייה לחלוטין מ'נגיעות', אך ורק למען כבוד שמים. שהרי לכאורה מה לנו ולמוסדותיהם שנואיל לתת למענם, אם לא לשם מצוות הצדקה לבדה, בתכלית השלמות?!"
כך השכיל בחכמתו ובטהרת לבו להפוך את ה'חיסרון' למעלה. לאחר הקדמה זו, הקדיש אף דברים לשבח את ייחודיותם של ה'רב-אהרלך' בעבודת התפילה ובשאר מעלות שבהן נתברכו, והציבור- למרבה הפלא- נענה במידה מרובה והזיל מכיסו סכומים נכבדים, מעל ומעבר לציפיות!
בעיצומו של ה'אופרוף'
אבל לא רק למען 'דברים גדולים' גרידא נתן עיניו ולבו לשאת את העול באהבה וברצון, כאלו שהנשמה תלויה בהם, ובצדק זוכים לתשומת לב מרובה. החידוש הוא שגם לעניינים 'פעוטים', ובכללם גם עבור נצרכים פעוטים, הקדיש את מלוא תשומת לבו, אף בזמנים גדולים שממלאים את כל חללי הלב, ואינם מניחים לעסוק ב'זוטות':
מנהג מעניין נקט בשבתות ה'עלייה לתורה' של בניו, עם הגיעם למצוות או היכנסם לחופה: תכף עם שוך סערת השלכת הסוכריות ואסיפתן במרץ בידי ילדי המתפללים, היה הוא עצמו מתרוצץ בידיים מלאות סוכריות שהוכנו לשם כך מתחילה, ושאלתו בפיו: "מי (-מהילדים) לא קיבל? מי לא הצליח לתפוס?" וכך, בתוך המולת האיחולים הלבביים המופנים לעברו ובעצם הרגשות הגואים בשמחה, מצא את הפנאי לחפש בין ספסלי בית המדרש ילד יהודי, שעיניו התרות אחר סוכריות נשכחות בפינה חבויה, מלאות בצער על כי לא עלה בידו למלא בהן את כיסיו בממתקים. לבו הרחום לא יכול היה לשאת גם את הצער הזה.
יפה אמר אחד מבני הקהילה, כי הדבר מזכיר לו עובדה שרבי שמשון עצמו מספר היה עליה בהתפעלות: הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל פסע פעם ברחוב, ובדרכו פגש בילדה קטנה בוכייה. הוא ניגש אליה, כופף את שמונים שנותיו לעברה ושאל "למה תבכי?" וכשהילדה השיבה לעומתו בקול בכי שחברותיה צחקו על השם שלה, כאב לבו של בעל ה'חזון יחזקאל' והגיב: "אמרי להם, כי אני אמרתי שהשם שלך יפה מאוד!", ולא זז משם עד שנרגעה ורוחה שבה אליה…
למנוע בכי של תינוק יהודי
ביום בהיר שב יהודי פלוני אל ביתו שבתפרח, והבחין על השולחן במרכז הדירה בפתק בלתי מוכר, ובו נכתב: "שמעתי את התינוק בוכה, נכנסתי, ונתתי לו בקבוק שתייה שהיה על השולחן. על החתום: שמשון פינקוס".
"הבן, לא יכולתי להמשיך בדרכי!", הסביר לו משנפגשו למחרת פנים אל פנים, "כאשר קול בכי תם של תינוק עלה באוזניי".
מעשים שבכל יום. הלב נצבט מכאב של הזדהות, עם הקול התינוקי הטהור המעיד על מצוקה, אבל מתגברים וממשיכים הלאה בשטף החיים. יש בהחלט צרות גדולות יותר, אבל רבי שמשון לא פטר את העניין בפשטות כזו, אלא ניגש אל דלת הבית שמשם נשמע הקול, נקש אחת ושבע, ומשווידא כי אין איש בבית פסע מעדנות פנימה אל התינוק הממרר בבכי, ומשחיפש ואף מצא את המשקה העשוי להרגיעו פנה והלך לו לדרכו, בהותירו אחריו פתק התנצלות…
השכינה בוכה יחד עמו
בכיו של התינוק ההוא נגרם בשל היסח הדעת של ההורים, אך במקרה אחר הניחו תינוק בכוונה תחילה לבכות ללא הפוגה:
היה זה באישון לילה. בכי ממושך שהפר את הדממה, הצליח לנתק את המרא דאתרא דקהילת אופקים מתלמודו לשעה קלה. הוא חידד את שמיעתו, וכשהצליח לזהות את מקור הבכי שבקע מבניין סמוך, התקשר אל אותה משפחה ושאל אם יוכל להיות לעזר, ולהשיג דבר מה העשוי להשקיט את הבכי הממושך. נקל לשער כי נכון היה לנסוע עד מרכז הקניות שבבאר שבע, או אף למקום המרוחק משם ככל שיידרש, למען התינוק הסובל.
אך לא. האם שמעבר לקו לא הוטרדה כלל מן הבכי, והודיעה בשלווה כי בכוונה תחילה מותירה היא את עוללה לצווח, על מנת להקנות לו כבר מינקות הרגלי משמעת ברורים. "לא חסר לו דבר", הסבירה, "שבע התינוק ונקי, ואין לו סיבה לבכות". עניין של שיטות חינוך…
רבי שמשון נזעק: "אינני רוצה להתערב בענייני חינוך, אבל חשוב שתדעי כי ילד יהודי שבוכה הרי השכינה בוכה ומצטערת עמו"…
בכלל, מעידה בתו שתחי': "בעיצומן של סוגיות, שהיה ניכר כי אבא עסוק וטרוד בהן כולו, וכל רעש אחר שבבית לא היה בכוחותיו להפריע את כוח ריכוזו, הרי בכי של ילד היה מצליח לנתקו ממחשבותיו. במקרים כאלו, כשלא היתה אפשרות שהדבר ייעשה על ידי מישהו אחר, היה קם מעם תלמודו וניגש להרגיע את הבכי, ולדאוג שאת מקום הבכי יכבוש החיוך".
טלפון מתחת החופה
העובדה שגם בעתות לחץ או בפסגת רגעי שמחה, נצר בלבו את זכר הזולת ושקד בטובתו, העמידה באור מיוחד את קומת ה'אדם' שלו, שנתגלתה במקרים אלו במלוא זיו הדרה:
בשמחת נישואי אחד מבניו, נבצר מעסקן דגול מחשובי הקהילה ליטול חלק בשמחה, עקב כאבי גב חריפים שמהם סבל במשך תקופה, ואילצוהו לשכב אין אונים מיוסר במיטתו, ואף את תפילות השמונה עשרה אנוס היה לומר בשכיבה.
והנה עם נטות צללי ערב יום החופה, צלצל הטלפון בביתו, והקול המוכר המשתפך ובוקע מן השפופרת, בא לו כמים קרים על נפש עייפה: "שלום, מדבר שמשון פינקוס. רציתי לספר לך שזה עתה נסתיימה החופה ותודה לה' אנו בשמחה גדולה. אברך אותך שהקב"ה ישלח לך רפואה שלמה בקרוב ויהיה לך כל טוב!"…
לתומו, סבר האיש כי שיחת הטלפון המרגשת והבלתי צפויה, היתה פרי יוזמתו של אחד מידידיו כדי לעודדו במצבו הרגיש, ולרגע לא עלה על דעתו שרבי שמשון עצמו הוא זה שיזם את השיחה בשעה כה גדולה עבורו, אלא שבירור שערך העלה שאמנם כך היה.
תכף לאחר שסיים המברך את הברכה-אחריתא, ובטרם לחיצות הידיים וברכות ה'מזל טוב' מהקרובים, נראה רבי שמשון כמחפש דבר מה, וכשהבחין באחד ממקורביו ביקש ממנו שיביא לו פלאפון, ולאחר מכן שאל מה מספר הטלפון של ר' פלוני. חייג אליו בזריזות, ורק משהרעיף על ראש ידידו זה ברכות ונטפי עידוד, נפנה לברך ולהתברך מפי בני המשפחה והמחותנים.
כיצד הצליח לזכור בעיצומם של רגע ההתרגשות את מצבו של הידיד, ולהגות רעיון כה מוצלח, לרוממו ולשמחו? אין זאת אלא שמלבד הראש העילויי שבו נתברך, פעם בו לב, אולי עילויי עוד יותר…
ההרצאה לאחר חצות לילה
לפני כמה עשרות שנים הגיע ארצה עולה חדש מאמריקה, שהתמחה ברפואה טבעית ובזיהוי מחלות ואלרגיות באמצעות בדיקת גלגל העין, ובא להתגורר באופקים.
משום מה לא היה ספק בלבו, שהרבנים באזור מגוריו החדש ישמחו להעשיר את ידיעותיהם בנושא שבו התמחה, ולהחכים בתורת מבנה העין והדברים הרבים שניתן לזהות דרכה. ברשותו היו אף שקופיות ייחודיות המסייעות להבנת הנושא.
הוא פנה, אפוא, לרבי שמשון, סיפר אודות תחום התמחותו, והביע את רצונו להנעים לרבני המקום בהצגת השקופיות, בליווי הסברים מפורטים וממצים.
הרב פינקוס שהבין כמה חשוב הדבר עבורו, ניסה לחשוב מחשבות כיצד יעלה בידו לקבץ קבוצת מאזינים שיואילו להקדיש מזמנם היקר למענו (האיש עמד על כך שהשומעים יהיו בעלי רמה והבנה מוכחים…).
לאחר בירורים, שב אליו רבי שמעון בידיים ריקות: "הזמן היחיד שניתן לקבץ כמניין שומעים בלי לפגוע בסדרי הלימוד והחברותות שלהם, הוא בשעת ליל מאוחרת של מוצאי שבתות", אמר לו. אולם הלה לא נרתע מן השעה והסכים להעביר את ההרצאה בחצות של מוצאי שבת.
וכך הווה. רבי שמשון בכבודו ובעצמו ליקט אחד לאחד את עשרת השומעים הנבחרים, בני תורה נכבדים, ובשעה היעודה התקבצו ובאו לשמוע מה בפיו. דא עקא שתכף עם תחילת ההרצאה התעוררה בעיה בלתי צפויה, כאשר התברר כי האיש בקושי מסוגל להוציא מפיו שתי מילים רצופות בעברית, ואילו 'קהל המאזינים' אינו מבין את שפת האנגלית שבפיו. מה עושים?
פשוט ביותר. הרב נעמד תכף לצדו והציע בטבעיות: "אני אשמש כמתורגמן".
וכך התנהל לו האירוע, כשהוא משמיע כמה מילים, ורבי שמשון מתרגם את הדברים מאנגלית לעברית. ההרצאה הסתיימה קרוב לאחת אחר חצות…
"לימים הבנתי כי ההרצאה עניינה אותם כשלג דאשתקד", סיפר אותו יהודי יקר, "וגם אם ההתמחות שלי חשובה ותועלתית, להם- לא היה שום עניין לשמוע אודותיה. ורק רגישותו הנדירה של הרב פינקוס שלא ידעה גבולות, שברה שיאים של הבנה והטבה".
(מתוך הספר- 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו')