יום שלישי כ"א אלא תשע"ז
ההבדל בין בישול לצלייה באיסור 'שהייה'
כפי שלמדנו, בבשר חי שטעון בישול ממושך אין איסור 'שהייה', משום שבלאו הכי לא יהיה התבשיל מוכן לסעודת ליל שבת, והאדם מסיח את דעתו ממנו, ולא יעשה כל מלאכה כדי למהר את בישולו, שהרי במשך הלילה יתבשל מאליו; והיתר זה מכונה 'קדֵרה חייתא'. ומכיון שסיבת ההיתר היא הבישול הממושך – ירקות המתבשלים במהירות, או בשר המושהה לצלייה, אשר אינה ממושכת כבישול, וכיוצא בהם, אינם בכלל היתר זה; אלא אם כן כמות הירקות או הבשר מצריכה בישול או צלייה ממושכים. [שו"ע רנד, א, משנ"ב א ו־ה; ביאורים ומוספים דרשו, 6; וראה שם, רנג, 30]
מה ההבדל ההלכתי בין בשר בקר בוגר לבשר בקר צעיר?
איסור 'שהייה' בצלייה על גבי גחלים הוא מחשש שיעשו מלאכה בגחלים להגדלת האש. חשש זה קיים הן בבשר קשה של בקר בוגר, והן בבשר רך של בקר צעיר הנצלה בשלמותו, דהיינו עיקר הגוף, אף ללא ראש ורגליִם. אולם, בנתחי בשר בקר צעיר, וכן בבשר עוף – עשוי ליבוי האש בגחלים לחרוך את הבשר ולהזיק לו, ולכן, לדעת השולחן ערוך, אין לחשוש שיעשו מלאכה בגחלים, ואין איסור להשהותם בצלייה; אך כאשר הגחלים נוגעות בבשר – אסור, שהרי בלאו הכי הבשר נחרך. ולדעת הרמ"א אין הבדל בין סוגי הבשרים לעניָן זה. [שו"ע רנד, א-ב, משנ"ב ו-טו, ושעה"צ יב]
ההלכות המיוחדות בקשר לצליית מאכל לשבת
בצלייה באופן שהמאכל נוגע בגחלים, ישנה קולא מיוחדת באיסור 'שהייה' – שאף לדעת השולחן ערוך שאיסור 'שהייה' אמוּר גם במאכל המבושל 'כמאכל בן דרוסאי' (ראה שו"ע רנג, א), אם הבשר נצלה כמאכל בן דרוסאי אין בו איסור שהייה. ו'צלי קדר' – דהיינו בישול בסיר ללא מים, אלא בנוזלים הנפלטים מהמאכל עצמו – דינו כבשר המתבשל במים. ובכל אופן שהשהו מאכל לצלייה על גחלים, אין להסירו בשבת מעל גבי הגחלים הנוגעות בו כל עוד אינן כבויות, כדי שלא לעבור על איסור 'מבעיר' ו'מכבה'. [שו"ע רנד, ב, ומשנ"ב ג, יב, טז ו־יז, וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־9]