מעשה שהיה בשבת קודש, בשעה שקראו בתודה בהיכל בית המדרש הגדול של חסידי סאטמאר בוויליאמסבורג, לפני עשרות שנים, כשבאמצע הקריאה הפסיק הבעל-קורא את קריאתו. הוא מצא טעות סופר בולטת ומובהקת. כמובן שלא עשה דין לעצמו אלא הפסיק את הקריאה, הראה ל'עולה' התורה שיברך 'אשר נתן לנו תורת אמת' ומיהר לגשת אל הרבי, כ"ק מרן אדמו"ר ה'דברי יואל' זצוק"ל ולקבל את אישורו לגלול את ספר התורה ולהוציא אחר תחתיו להמשיך הקריאה.
שמע הרבי אולם לא מיהר לפסוק מפי השמועה, הוא ביקש לראות בעיני קודשו את טעות הסופר.
התרומם הרבי ממקומו וניגש אל בימת הקריאה, ראה את הטעות המובהקת אולם לא מיהר לפסוק ולפסול. "הביאו לי ספר פלוני", ביקש, ואחד מפרחי החסידים הזדרז לאתר ולהביא את הספר, הרבי עיין משך דקות וביקש "הביאו לי שו"ת זה וזה", שוב מיהרו להביא את הספר והרבי מעיין. רק לאחר העיון הוא פסק, בדוחק רב: "על פי המצוין כאן חושבני שיהיה יותר 'לכתחילה' אם יוציאו ספר אחר".
הספר החדש שהוצא מן ההיכל וקריאה המשיכה.
הבעל-קורא שבעיניו ראה את טעות הסופר, היה מלא פליאה כרימון, הוא אף העז לגשת אל הרבי בסיומה של תפילת המוסף ולשטוח את פליאתו: "הלא בעיניי ראיתי את הטעות. כל בר בי רב דחד יומא יוכל לפסוק מראייה ראשונה שמדובר בטעות מובהקת ביותר הפועלת את ספר התורה. ומה לו לגאון וקדוש כרבנו שלא מיהר לפסוק וגם כאשר פסק, פסק בדוחק ממש ורק התבטא שיותר 'לכתחילה' להוציא ספר אחר תחתיו".
השיבו ה'דברי יואל' תשובה שיש בה לימוד לדורות:
"וכי לא שמת לב שסופר הסת"ם שכתב את ספר התורה היה בין המתפללים בבית-המדרש, הלא אם היה רואה שממהרים לפסול את ספר התורה ומכריזים לעיני כל שיש כאן 'טעות סופר מובהקת', הלא היה בוש ונכלם, חלילה לנו מלפגוע בבן ישראל. לכן כה סיבבתי ועשיתי למראה עיניים כביכול שאלה גדולה יש כאן ולא טעות מוחלטת ומובהקת והודיתי ש'לכתחילה' צריך להביא ספר אחר, וכך מנעתי צערו של יהודי".
(המבשר)