סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א מעשה ששמע מכלי ראשון מפי מרא דעובדא.
בחודש אלול תשפ"א נאלץ בנו הקטן של אותו יהודי להתאשפז מספר ימים בגלל דלקת ריאות. והנה ביום השני שהיה בביה"ח החלו להופיע על גופו כתמים אדומים, שהלכו והתפשטו לכל עבר עד שכעבור כמה ימים היה כולו אדום. הרופאים לא ידעו מה מקור ה'אדמומית' הזו, האם יש לה שייכות לדלקת הריאות או שמא תקפו חולי נוסף. התאספו שבעה רופאים 'אנשי שם', פרופסורים מומחים (וביניהם רופא המומחה לנשימה, וכן רופא לכלי דם ורופא עור) ודנו בכובד ראש במהות הכתמים האלו, אם מקורם בזיהום או מסיבה אחרת, והעלו צדדים ו'סברות' לכאן ולכאן, עד ש'החליטו' להחליט למחרת…
באותו היום אינה ה' לידו גליון 'באר הפרשה' (שיצא לאור באותו שבוע), וכשעיין בו לאחר שהלכו הרופאים מצא כתוב מעשה (וזה תוכנו בקוצר אמרים) בבחור אחד מישיבת 'יקירי ירושלים' בעיה"ק ירושלים שקיבל על עצמו חיזוק בשמירת העיניים שלא לצאת מבניין הישיבה כל חודש אלול, ויום אחד פרחו לו פצעים בידיו אך הוא ולא אבה לצאת מבניין הישיבה ללכת לבית הרופא. ומן השמים נזדמן שהגיע רופא מחו"ל לצרכי ראש הישיבה וממילא בדק גם אותו והורה שצריך למשוח על ידיו משחה פלונית שבדיוק היתה ברשותו, וראו בעליל עד כמה הקב"ה סייע בעדו לשמור על קבלתו.
'אבי הבן' דנן, ראה מעשה ונזכר הלכה… מיד החל לעשות חשבון נפשו, שהרי בזו השעה הנו שוהה במקום גדוש מכשולות כידוע לכל מי שבא בשערי בית-חולים, וגם הימים ימי שלהי דקייטא, ואנה הוא בא… על כן קיבל על עצמו שלא לצאת מן החדר אלא במקום הכרח, ובכך יחסוך מעצמו לזון עיניו בכל הנעשה במסדרונות ביה"ח אשר רבו שם המכשולות.
לעת ערב נכנס 'אח' לבדוק את שלום הילד ולבחון את ה'מכשירים' אליהם הוא מחובר, ונבהל למראה האדום האדום הזה… שאל את האב מה זה ועל מה זה, ומאליו נענה שלפי דעתו יש לתינוק רגישות לתחליפי החלב (מטרנה) שמהם הוא ניזון, ואמר לו, שכשיגיע הזמן הקבוע לאכילתו יגשו אל הממונים ויבקשו מהם בקבוק עם מזון מיוחד. נרתע האב לעשות זאת מבלי לבקש אישור מהרופאים, מאחר שהם קובעים לכל ילד איזה סוג מזון יאכל , אך ה'אח' ייעץ לו: אל תשאל שאלות מיותרות, פנה אליהם ובקש אותו מזון מיוחד כאילו כך קבעו עבורו.
שמע האב לקולו, וכבר ממחרת החל הטבה ניכרת בצבע העור, עד שכעבור ימים אחדים 'אזיל סומקא ואתי חיוורא' וחזר העור למראהו כבתחילה.
בינו נא זאת! שבעה פרופסורים מומחים נבוכים הם בארץ ואינם יודעים מה לעשות, ואילו אח 'פשוט' הבחין בשורש החולי… אין זאת אלא יד ה', שלאחר שהתחזק האב לגדור גדר כדי לשמור עיניו בקדושה ובטהרה – מיד זכה לראות נפלאות.
(באר הפרשה)