יום שני ג' בניסן תשע"ט
האם מותר להכניס חפצים בשבת מחדר המדרגות לדירת המגורים?
חצר משותפת, אסור לטלטל חפצים מהבתים לתוכה, ולהיפך, וכן מבית לבית, עד שיעשו כל דיירי החצר 'עירוב חצרות'. וכן בנין מגורים שמתגוררים בו מספר דיירים – חדר המדרגות נחשב כחצר משותפת, ואם לא עשו בו עירוב חצרות, אסור לטלטל מהדירות לתוכו, ולהיפך, וכן מדירה לדירה.
ובבנין מגורים הפתוח לחצר המשותפת למספר בניָנים – ניתן לעשות עירוב חצרות נפרד לבנין, על מנת להתיר את הטלטול מהדירות לחדר המדרגות, ומדירה לדירה, אך לא מהבנין לחצר; ולחילופין, ניתן לעשות עירוב חצרות המשותף לכל דיירי הבנינים הפתוחים לחצר.
וכן ניתן לעשות עירוב חצרות לשתי חצרות משותפות, הסמוכות זו לזו, ואשר יש ביניהן פתח או חלון, שדרכו ניתן להעביר חפצים מזו לזו; או ששתיהן פתוחות לחצר שלישית המשתתפת בעירוב החצרות, ואשר דרכה ניתן להעביר חפצים מזו לזו.
[שו"ע שסה, ח, ומשנ"ב לח-מ; אך ראה ביאורים ומוספים דרשו שסו, 8, ונתיבות שבת כו, הע' יא]
באיזה מקרה מותר הטלטול בשבת מרשות לרשות מחמת שהיה מותר בכניסת השבת?
כאמוּר, חצר משותפת שדייריה לא עשו 'עירוב חצרות', אסור לטלטל חפצים בשבת מהבתים לחצר, ולהיפך.
ושתי חצרות הצמודות זו לזו, שדייריהן לא עשו עירוב חצרות ביניהן, ובשבת נפלה המחיצה המפרידה ביניהן, באופן שהן מוקפות ביחד בארבע מחיצות, אך אין דבר המבדיל בין החצרות – כיון שבתחילת השבת היה הטלטול מהבית לחצר מותר בכל אחת מהן, מותר הדבר לכל השבת; ואינן נחשבות כחצר אחת משותפת שלא עשו בה עירוב חצרות.
ואם ספק בידינו מתי נפלה המחיצה – אם בערב שבת או בשבת – יש להעמידהּ על חזקתה, שעמדה על תילה, ועתה נשברה, ולכן אנו מניחים שנשברה בשבת. ואם כבר בערב שבת ניתן היה לשער כי קרוב לוודאי שהמחיצה תיפול או תוּפל בשבת – נאסרות שתי החצרות בטלטול חפצים מהבתים לתוכן, ולהיפך.
[שו"ע שסה, ז-ח, ומשנ"ב לג-לו]
היכן אסור לשֶׁבת בשַׁבת בקביעות עם חפץ ביד?
כפי שלמדנו, השטח שתחת ה'לֶחי' או ה'קוֹרה' שבפתח 'מבוי', נחשב (בהתאם לדעות שונות או בתנאים מסוימים) לרשות היחיד. למרות זאת, ההיתר להחזיק חפצים במקום זה הוא רק באקראי ובעת הצורך, אך אין לאדם לשבת שם בקביעות ולהחזיק חפץ בידו, מחשש שהחפץ יפול לרשות הרבים או לכרמלית שמחוץ למבוי, וישְׁגה ויכניסנו למבוי ויעבור על איסור 'הוצאה'. והטעם שאסרו זאת אף במבוי הפתוח ל'כרמלית', למרות שזהו איסור דרבנן, משום ששגגה זו מצויה.
ואיסור זה הוא דווקא כשהמבוי מתוקן בלחי או בקורה, שאז לא ניכר ההבדל בין המקומות, דהיינו בין פתח המבוי לרשות הרבים, ויש לחשוש שישכח ולא יבדיל ביניהם. אבל כשהמבוי מתוקן ב'צורת הפתח', לא אסרוהו, כיון שבאופן זה ניכר ההבדל בין פתח המבוי לרשות הרבים; אלא אם כן מדובר בצורת הפתח גבוהה שאינה ניכרת, שדינהּ כלחי וכקורה.
[שו"ע שסח, ה, ומשנ"ב כח-כט; ביאורים ומוספים דרשו, 36]