קניית המצה לליל הסדר
* את מצוַת אכילת מצה בליל הסדר, צריך אדם לקיים במצה השייכת לו. ויש אומרים שכך הדין גם במצוַת אכילת מרור. ויש אומרים שלכן ראוי לאורח לקנות את המצה והמרור מבעל הבית, בטרם יקיים בהם מצוות אלו, אך רבים חולקים על כך.
* אדם שקנה מצות לליל הסדר, בקנין 'הגבהה', וטרם שילם עבורן; ובשעת המכירה גילה המוכר את דעתו שהוא זקוק לכסף בדחיפות, ואין באפשרותו למכור בהקפה, והקונה דוחהו שוב ושוב – הקנין אינו חל, והמצות אינן שייכות לקונה, ואינו יכול לקיים בהן את מצוַת אכילת מצה.
דגן 'חלוט' בפסח
* דגן המוכנס למים רותחים מתבשל לאלתר בטרם יספיק להחמיץ מחמת המגע במים, וממילא אינו מחמיץ לאחר מכן. פעולה זו מְכוּנָה 'חליטה'. אולם, כבר בזמן הגאונים הנהיגו חכמי ישראל בכל מקום איסור גמור לסמוך על החליטה, ודנו את הדגן ה'חלוט' כחמץ גמור; ועם זאת, אינו אוסר את תערובתו בפסח ב'משהו' אלא באכילה, ולא בהנאה, וכל שכן שמותר להשהות את התערובת בבית.
* ישראל שכפוהו גויים לבשל בביתו דגן בפסח, ואינו יכול להיפטר תמורת תשלום – יכניס את הדגן למים רותחים, כיון שלפי עיקר הדין – באופן זה הופך הדגן ל'חלוט', ואינו מחמיץ, כאמוּר לעיל.
מֵהלכות 'מים שלנו'
* חכמינו ז"ל תיקנו שלא ללוש מַצּוֹת כי אם ב'מים שלנו', דהיינו שעברה עליהם לינת לילה בתוך כלי לאחר שאיבתם. לדעת השולחן ערוך, זמן שאיבת 'מים שלנו' הוא מתחילת היום עד סוף 'בין השמשות', דהיינו לפני צאת הכוכבים; ולדעת הרמ"א, הזמן העיקרי הוא 'בין השמשות', אלא שקשה לדייק בכך, ולכן ניתן לשאוב גם בדקות שלפני תחילת בין השמשות.
* כאשר מזג האוויר חם, יש לאחסן את ה'מים שלנו' במרתף שמתחת לפני האדמה, וכאשר מזג האויר קר, יש להניחם מחוץ לבית למשך הלילה, ולהכניסם הביתה לפני זריחת השמש.
* את ה'מים שלנו' לאפיית המצות, עדיף לשאוב מנהרות מאשר לשאוב מבארות, משום שבימי ניסן – בדרך כלל – מי הבארות חמים יותר ממי הנהרות.
* מי ברז שבזמננו – יש שאוסרים ללוש בהם את המצות, כיון שבתהליך הסינון והשמדת החיידקים נמהלים בהם חומרים שונים העלולים למהר את 'חימוץ' העיסה; ויש מתירים.
* מצה שנילושה ב'מים שלא לנו' – אסורות באכילה, ויש מתירים. ולדעת הרמ"א, אם הלישה נעשתה בשגגה, המצה מותרת; ויתכן שכך הדין גם לדעת השולחן ערוך. ובכל מקרה, את מצוַת אכילת מצה בליל הסדר יש לקיים רק במצה שנילושה במים שלנו.
* אסור ללוש את הבצק למַצּוֹת במים חמים או פושרים, בין אם חוממו באמצעות אש, ובין התחממו באמצעות השמש, משום שהחוֹם מֵחִישׁ את החמצת הבצק. ובדיעבד, המצה אסורה באכילה בפסח; אולם, יש המתירים לאוכלה כאשר כאשר הלישה נעשתה בשגגה. ובשעת הדחק ניתן להקל.
* מנהג ישראל מימי קדם, לשפוך את כל המים הנמצאים בְּכֵלִים הנמצאים ב'שכונת המת', דהיינו, הבית שבו מת, והבתים הסמוכים לו מכל עבריו.