הרב בנימין בירנצוייג שליט"א
מתי מועילה העצה לומר 'מוריד הגשם' תשעים פעמים ומתי לא?
בדין הזכרת ושאלת גשמים, כתב השו"ע והרמ"א (סימן קיד סעיף ט ובמשנ"ב ס"ק לט) עצה למתפלל ואינו זוכר, האם אמר 'מוריד הגשם' או שהמשיך להזכיר 'מוריד הטל', שיאמר תשעים פעמים את קטע התפילה מ'מחיה מתים' עד 'מוריד הגשם' כנגד שלושים יום שאומר כן שלוש פעמים בכל יום, ומשם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר 'מוריד הטל', הרי הוא בחזקת שלא הזכיר.
וביאר המשנ"ב (שם ס"ק לו וס"ק מב) שאחר שלושים יום אומרים שכבר הורגלה לשונו לומר כהלכה, ואם מרגיל את לשונו לומר כהוגן על ידי שאומר במפוזרים [ל' יום] קל וחומר שמתרגל כאשר אומר ברצף, והוא מדברי הטור שהביא מחלוקת המהר"ם מרוטנבורג והרבנו פרץ, האם מה שאמרינן בגמ' לענין שור המועד ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן, אפשר לאומרו גם על הזכרה בתפילה.
וכתב בביה"ל (שם ד"ה אם ביום) שבביאור הגר"א חולק על דברי השו"ע שהביא עצה זו, ומסכים לשיטת רבנו פרץ בטור שלא סבירא ליה כן, והביא שגם הט"ז פקפק בפסק זה, אלא שכתב שכמעט כל האחרונים העתיקו את דברי השו"ע להלכה.
וכיון שלמעשה מצינו בזה מחלוקת הפוסקים, וכיון שגם להלכה לא נפסק כרבי מאיר שריחק נגיחותיו חייב קירב לא כל שכן, אלא כרבי יהודה שצריך שלוש נגיחות בג' ימים, לכן הורה הגרש"ז אויערבך (משנ"ב ביצחק יקרא להגר"א נבנצל), שאין להשתמש בעצה זו לכתחילה בימות החמה שמזכירין 'מוריד הטל', שהרי אם יאמר תשעים פעמים ואחר כך יסתפק אם אמר כהוגן, יכנס לספק הפוסקים בזה. אבל לענין הזכרת 'מוריד הגשם' בימות הגשמים, הורה (הליכות שלמה פ"ח דבר הלכה אות לז) שלכל הדעות מנהג יפה הוא לאומרו תשעים פעמים, שכיון שבארץ ישראל מזכירים 'מוריד הטל' בימות החמה, אפילו אם ישכח לומר 'מוריד הגשם', אינו חוזר, ואם כן אין בזה שום הפסד, ואדרבא יש בזה מעלה שיתרגל להתפלל כראוי.
האומר תשעים פעמים 'ותן טל ומטר' בשבת כדי להרגיל לשונו בתפילה, האם נחשב כמכין משבת לחול?
הדין שיאמר אדם צ' פעמים 'ותן טל ומטר' ובזה יצא ידי ספק אם שכח. והנה יש לדון האם מותר לומר זאת בשבת, ולא הוי מכין לחול, שע"י זה מתיר לעצמו כל הספקות גם בחול?
בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חי"ט סי' יד) דן בזה וכתב טעם להתיר, משום שהשגירות בפיו נעשית כבר ביום השבת, ומה שלא יצטרך לחזור במוצש"ק, הוא רק פועל יוצא. ועוד, שלא ברור שתהיה לו מזה תועלת ליום חול, שמא לא יתעורר לו כלל ספק אם אמר 'ותן טל ומטר', ובכל כהאי גוונא אינו נכנס בגדר של הכנה משבת לחול.
והגר"י זילברשטיין ('ברכי נפשי' קונטרס שאלות ותשובות שאלה כו עמ' תשא) כתב טעם להתיר משום שזה הכנה בדיבור, שמותרת בשבת [ראה שם שכתב לדחות ממה שמבואר לכאורה לאיסור בסימן תט"ז סעיף ב וסימן ר"צ ס"ק ד]. ועוד משום שהוי הכנה לדבר מצוה, כמבואר בסי' שז ס"ק א במשנ"ב שיש מתירים הכנה לדבר מצוה [ראה במשנ"ב שם].
אכן מדברי הגרש"ז אויערבך (מאור השבת ח"ב מכתב כח אות ד) שכתב שלומר ביו"ט ראשון של פסח תשעים פעמים 'ותן ברכה', שמותר ולא נחשב הכנה, שכיון שסיבת השינוי הוא ביום זה, כיון שמתפללים ביום הראשון של פסח תפילת טל, ורוצה להרגיל עצמו כבר עכשיו להתפלל כראוי, ולכאורה משמע מדבריו שהיכן שהשינוי לא ביום עצמו [וכגון בשבת], אסור משום הכנה.
אם לא אמר את התשעים פעם 'מוריד הגשם' ברציפות האם מועיל?
אם לא אמר את התשעים פעם 'מוריד הגשם' ברציפות, כתב הגר"ח קנייבסקי (אישי ישראל פכ"ג הערה קלו) שמועיל ואין צריך לאומרו ברציפות.
ואם מסופק אם כבר אמר תשעים פעם, כתב הגר"ח קנייבסקי (שם הערה קלא) שיחזור ויתפלל בתורת נדבה.
ויש לציין לדברי החתם סופר שהביאו המשנ"ב (שם ס"ק מא), שחולק על דברי השו"ע שאינו מועיל תשעים פעמים אלא צריך לאומרו מאה פעמים ואחד, וכתב המשנ"ב שבדיעבד אם אמר תשעים פעמים, אין בידינו לפסוק שיחזור ויתפלל נגד פסק השו"ע. ואם שוכח אף לאחר שאמר מאה ואחד פעמים, הורה הגרש"ז אויערבך (משנ"ב ביצחק יקרא להגר"א נבנצל) שצריך לומר עוד, עד שיתרגל לשונו.
היכן הוזכר באחרונים התאריך הלועזי 'כ"ב בנובמבר' או 'חמשה בדצמבר'?
בדין שאלת הגשמים 'ותן טל ומטר' בברכת השנים, כתב השו"ע (סימן קיז סעיף א) שבחוץ לארץ מתחילים לשאול על הגשמים בתפילת ערבית של יום שישים אחרי תקופת תשרי.
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ד) שתמיד יהיו שני ימים בין התקופה לשאלה, שאם התקופה ביום א', השאלה תהיה יומיים אח"כ בתפילת ערבית השייכת ליום ד'.
ובחישוב זמן זה לתקופת השנה, השתמש הבית יוסף בתאריכים לועזיים, שהם קבועים לתקופת השנה, בשונה מהתאריך העברי שהוא לפי ימות הלבנה. והביא הבית יוסף מדברי הר' דוד אבודרהם, שזמנו הוא בכ"ב בנובמבר אם חודש פברואר שלאחריו הוא כ"ח יום, ואם חודש פברואר הוא כ"ט יום, זמנו הוא בכ"ג בנובמבר.
ובפירוש המצודת דוד על הקיצור שלחן ערוך (סימן יט), כתב שמשנת תר"ס ואילך, זמנו בה' או בו' בדצמבר [ונתבאר חשבון זה בספר עיתים לבינה (מאמר כ דף רו, ב) ובספר טעמי המנהגים (בהערה לאות תתכז), ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן נד)].
*נדונים הלכתיים אלו נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, ולהלכה יש לעיין במקורות. והובאו בביאורים ומוספים משנה ברורה מהדורת 'דרשו'.