יום חמישי ב' אלול תשע"ז
האם מותר למסור עבודה לבעל מלאכה גוי שמודיע כי יעבוד בשבת?
כפי שלמדנו, המוסר עבודה לבעל מלאכה גוי בקבלנות תמורת סכום קצוב מראש, רשאי למסור לו את המלאכה אף בערב שבת בסמוך לשקיעת החמה. אולם, אם לא סיכם עם הגוי מאומה בנוגע לתשלום – מותר למסור לו העבודה רק כאשר ניתן לסיימהּ לפני שבת, כגון: עבודה הנמשכת יומיים – לא תִּמסר בערב שבת. ואם ניתן לסיימהּ לפני שבת, מותר למסור לו את העבודה בערב שבת; ויתכן שמותר אף כשהגוי מצדו מודיע שיעבוד בשבת. ולדעת הרמ"א, עד ליום חמישי (כולל) מותר למסור כל עבודה שהיא, אף ללא סיכום על תשלום. [שו"ע רנב, ב, משנ"ב יח-יט, וביה"ל ד"ה אסור; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
גוי העובד עבור ישראל בחינם – האם ניתן לאפשר לו לעבוד בשבת?
גוי המציע לישראל לעבוד עבורו בחינם, נחשב הדבר כקבלנות תמורת סכום קצוב מראש, ומותר למסור לו עבודה אף כאשר אין שהות לסיימה לפני שבת, כנ"ל, כיון שאנו מניחים שהסיבה להצעה זו היא טובה מסוימת שהטיב עמו הישראל בעבר, וכיוצא בזה, והרי זה כאילו טובה זו היא השכר הקצוב עבור העבודה. אולם אם הישראל הוא זה שביקש מהגוי לעבוד עבורו בחינם, והגוי נענה לכך – נחלקו הפוסקים אם דינו כנ"ל, או שדינו כעובד ללא שכר קצוב מראש, שאסור למסור לו מלאכה אלא כשיש אפשרות לסיימהּ לפני שבת. השולחן ערוך פוסק כדעת המקלים, ולמנהג בני אשכנז ראוי שיקצוב לו לפחות שכר מועט עבור העבודה. [שו"ע רנב, ב, ומשנ"ב טו ו־כ]
כיצד צריך לנהוג מעביד שאחד מעובדיו הגויים עובד בשבת?
המוסר עבודה לבעל מלאכה גוי, ובשבת עושה הגוי את המלאכה בפני הישראל – אם מדובר בעבודה שנמסרה בקבלנות בשכר קצוב מראש, אינו צריך למחות בידו. ויש אומרים שבכל עבודה שנמסרה בקבלנות ובשכר, אף שכר שאינו קצוב מראש – אינו צריך למחות בידו; אולם, אם העבודה נמסרה באופן שאסור למוסרהּ (ראה לעיל) – צריך למחות בידו. ולכל הדעות, אם מדובר בעבודה שהגוי עושה עבורו בחינם – צריך למחות בידו. ואם מדובר בעבודה שעובד הגוי כ'שכיר יום', אף אם אינו עושה את המלאכה בפני הישראל, אלא שסיפרו לישראל שהגוי עושה את המלאכה בשבת – צריך ללכת אליו ולמחות בידו. [שו"ע רנב, ב, משנ"ב כב, וביה"ל ד"ה ואם; וראה שם ד"ה בטובת, ושעה"צ יח]