היה זה בהושענא רבא האחרון, אבי מורי הכ"מ היה מאושפז בבית החולים ב'הדסה' להתאושש מהמצב הרפואי החמור שעבר עליו במהלך הקיץ הקודם, אז היה מורדם ומונשם במשך שבועות ארוכים. בחג הסוכות הוא כבר היה במצב טוב יחסית, יכול היה לדבר, לנהל שיחה עם אנשים, לעיין בספר ואפילו לשיר ולשמח יהודים.
הגיע לבקרו אחד מידידיו, יהודי יקר מחשובי תלמידי החכמים של 'הר נוף' שלמרות שמדובר ביום עמוס שיש תפילה ארוכה וצריכים להתכונן לחג, פינה לעצמו זמן ובא לשבת לצד מיטתו של אבא כדי לקיים מצוות ביקור חולים.
למראשותיו של אבא היתה תלויה תמונה של מרנא החפץ חיים, ועל כן החליט האורח לספר סיפור מהחפץ חיים תוך כדי שיחתם, וכך הוא סיפר.
היה זה בתקופה שמרנא החפץ חיים כבר היה זקן ושבע ימים, ולקחו אותו להינפש מעט בעיירת מרפא, בה שהה יחד עם מרן הגר"ש שקופ זצ"ל.
בשבת קודש, נתלהב לפתע מרנא החפץ חיים ואמר לרבי שמעון, שהוא מרגיש שיש הזדמנות להביא את הגאולה. "אם כל כלל ישראל יצעק בקול גדול שחפצים אנו בביאת גואל צדק, יעשה הדבר רושם בשמי מרום ויבוא המשיח לגאול את עם ישראל".
החפץ חיים לא הסתפק רק באמירה בעלמא, והידע שעז חפצו לצאת מיד במוצאי השבת, ולנסוע למרן הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, כדי ששניהם יחד יוציאו מכתב לכל תפוצות ישראל לקרוא בקול גדול לביאת המשיח.
אלא שהיו שם מי שניסו למנוע את החפץ חיים מהנסיעה בגלל שלא הבינו את גודל השעה וחשבו שמדובר בהתלהבות יתירה שלו בגלל הציפיה הידועה שהיתה לו לביאת המשיח, ובגילו המופלג אין זה כדאי לטלטל אותו בדרכים, כך שהנסיעה עוכבה ליום ראשון ולאחר מכן עוכבה פעם נוספת, עד שלבסוף כבר היה הכל מוכן לצאת לדרך, אבל מרן החפץ חיים אמר שבינתיים כבר חלפה השעה, וכבר אין טעם בנסיעה זו.
שמע אבא את הסיפור, ואמר לאורחו הנכבד: אם כך, אולי עכשיו יש עת רצון נוספת? בוא נצעק שנינו, אתה ואני, נצעק שאנו רוצים שיבוא משיח וניגאל גאולת עולמים!
הסכים האורח להצעה, וכך החלו שניהם לצעוק במחלקת השיקום בבית החולים: "ריבונו של עולם, אנו רוצים שתביא לנו את המשיח ותגאל את עם ישראל", כך קראו שוב ושוב בצעקות רמות, עד שכל האחיות במחלקה נבהלו והגיעו בריצה, מתוך מחשבה שאירע דבר מה חלילה, כל המחלקה היתה 'על גלגלים', והיתה שם שמחת יום טוב גדולה מאוד.
למחרת פרצה המלחמה הקשה, או אז הצטרפו רבים לקריאה הזאת מכל הלב, כולנו רוצים שיבוא כבר משיח וניגאל גאולה שלמה במהרה!