סיפר הרה״ג רבי חיים טרנובסקי שליט״א, מפקח רוחני ת"ת ׳דרכי יושר' באחד משיעורי 'ליל שישי':
סיפר לי השבוע ר"מ בישיבה ידועה של 'חיזוק' שבישיבה הנ״ל ביקר בחור מחונן מאשקלון. נתנו לו חברותא, פעם, פעמיים, קיבל טעם בלימוד וביקש מאביו ללכת לישיבה. הודיע אביו לראש הישיבה שהוא מוכן, אך כתנאי שלא ימנעו ממנו בגיל 18 ללכת לצבא.
הבחור נכנס לישיבה, עשה שטייגען עצום, ובגיל 18 לקח אותו אבא לצבא. כשרונותיו עמדו לו גם שם, והוא גויס בהמשך לשב"כ עד שנעשה מאבטח אישי של ראש הממשלה. חלפו כמה חודשים, הוא חוזר הביתה לחופשה, ומבחין במודעות על דרשה שהולך למסור ראש הישיבה שלו לשעבר…
הלך לדרשה ומאוד נהנה. בתום הדרשה ניגש לשוחח עם ראש הישיבה, ובין השאר שאל: ראש הממשלה נוהג להשתתף בתפילת ראש-השנה, כמאבטח אישי שלו אני חייב לשאת על עצמי את כל ה'מוקצה'. זה פיקוח-נפש, אבל השאלה שלי, האם מה שאני עושה זה לכתחילה?
השיב לו ראש הישיבה בשאלה משלו: אתה רוצה לשחק משחקים או להידבק בהקדוש ברוך הוא?
הבחור ענה מיד: להידבק בקדוש ברוך הוא!
אמר לו ראש הישיבה: אם אתה רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא, לך לישיבה פלונית ושם תעשה שטייגען. ואם אתה רוצה לשחק משחקים, אז לך תאבטח את ראש הממשלה עם כל הציוד…
הבחור נכנס לישיבה, שם הוא אכן עושה שטייגען במשך שלושה סדרים ביום! במושגים של העולם היה לו מעמד טוב, עם משכורת נאה, אך הוא עזב את ה-כ-ל עבור חשקת התורה.
המשיך הר"מ ואמר: נסעתי פעם עם ראש הישיבה מפורסם ששאל אותי: "תגיד לי, למה יש בחורים שבגיל שלוש הלכו לחיידר עטופים בטלית, ליקקו דבש מעל האותיות הקדושות, המשיכו בישיבה קטנה ואחר-כך בישיבה גדולה ובסיכומו של דבר הם בחורים 'בסדר', לעומתם ישנם בחורים שמגיעים מרקע פושר… למדו במקומות שונים. אבל בסופו של דבר עלו על המסלול והם מנצחים בדרגתם את כל האחרים?"…
ענה לו הר"מ, שהקדמונים מפרשים את הפסוק "זה קלי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו" (טו. ב) כך: כאשר אדם עובד את בוראו בעיקר מכוח מורשת אבותיו – בחינת ׳אלקי אבי׳ – אזי הוא אכן בעל-דרגה וזוכה ל'וארממנהו', אבל ישנה דרגה הרבה יותר מרוממת ממנה. והיא, כאשר אדם מתעורר לעבוד את בוראו מכוח נפשו הוא – בחינת 'זה קלי' ־ שאז הוא זוכה לדרגת 'ואנוהו'. מהי דרגה זו? מבאר הספורנו שזה מלשון ׳נוה׳, היינו שהוא בונה בתוככי נפשו בית לשכינה!
אז האם עדיין קשה איך זוכים הבחורים הללו לדרגות שכאלו?!
(מתוך מוסף שבת קדש)
אני מכיר מקרוב
ילד שלמד בגן ממלכתי דתי [בעיקר ממלכתי וטפל דתי] הגננת למרות היותר "חרדית" דיברה יותר על המדינה מאשר על התורה, חלום חייו בגיל 6 היה להיות צנחן [זה היה לאחר מלחמת ששת הימים שהייתה הילה סביב הצנחנים] בגיל 7 הוא מרצונו ונגד רצון הוריו עבר ללמוד בחיידר קלאסי מהסגנון של פעם והיום הוא אחד מגאוני הדור, לעומת זאת רוב הילדים שאני מכיר שהובילו אותם לחיידר עטופים בטלית וכו' וכו', יצאו ילדים סטנדרטים לחלוטין. סיפור שני, אני מכיר אחד מגאוני הדור שכילד הוא נזרק בממוצע פעמיים בשבוע מהכיתה בחיידר, לעומת זאת היה ילד אחר בכיתתו שהיה הילד הטוב של הכיתה ידע בכל המבחנים למד רוב הזמן וכו' וכו', עברו למעלה מ45 שני מאז, הילד הראשון שאל את הילד השני גמרא מסויימת, אמר לו הילד השני אני לא למדתי לא את הגמרא הזו ולא עוד הרבה גמרות אחרות [הילד הזה הוא דרך אגב אחד מחשובי מרביצי התורה בדור] שאל אותו הילד הראשון איך יכול להיות שאני נזרקתי מהכיתה ממוצע פעמיים בשבוע ואני שולט בכל הש"ס בעיון, ואתה היית השפיץ של הכיתה ואתה למדן סטנדרטי, ענה הילד השני לילד הראשון, אתה התמודדת ואני לא תמיד הייתי הילד הטוב לא הרגשתי שאני צריך לעשות שינוי בחיי