הרב החסיד רבי אנשיל ווקסמאן זצ"ל מחשובי אנשי ירושת"ו (חותנו של הגה"ח ר' וועלויל אייזנבאך זצ"ל) פגש פעם אחת את ידידו רבי יענקל ברנשטיין זצ"ל מנהל תלמוד תורה 'חיי עולם' בירושלים (בנו של זצ"ל) כשפניו עצובות.
שאלו רבי אנשיל: מדוע פניך רעים היום? שח לו רבי יענקל מה שמעיק על לבו, כי בתו חלתה חולי קשה והרופאים אין נותנים לה תקוה, ומזה הוא שבור מאד.
אמר לו רבי אנשיל: מדוע הנך מתמהמה, הלא כ"א אדר היום, ואומרים בשם אחיו הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע עה"פ (תהלים קיט קיז) "סעדני ואושעה", שמסעודת מרעים באה הישועה, אם כן בא ונערוך סעודת הילולא לכבודו של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע ובודאי תיוושע בעז"ה.
רבי יעקב כבר היה לאחר יאוש ולא אבה לשמוע, אך משהפציר בו רבי אנשיל וחיזקו ועידדו הסכים לדבריו, והלכו תיכף וקנו לחם והערינג (מצב העוני והדחק לא איפשר אז יותר מזה), וקיבצו כמה אנשים לעריכת ה"סעודה", ואיחלוהו כי בזכות הרה"ק הרר"א מליזענסק זי"ע תבוא לה רפואה שלימה בקרוב.
כאשר אך חזר רבי יענקל מבית המדרש הביתה, נכח לראות שבתו מתחזקת אט אט, וכעבור כמה ימים נתרפאה כליל והאריכה ימים בטוב בתוך כלל ישראל. (נעם בקודש)
*
בילדותי שמעתי מפי חסיד נאמן שסיפר לי שהוא היה באותו מעמד: פעם אחת נסע ה'תפארת שלמה' לליז'ענסק להשתטח על קבר ה'נועם אלימלך' זי"ע, ומידי עברו דרך קראקא אמר לאנשי שלומו בזה הלשון: "אם היה כאן המגיד הגה"ק רבי שלמה קלוגער זצ"ל, היה שואל אותי קושיא עצומה – מדוע על קבר ה'נועם אלימלך' אני נוסע, ועל שאר הקברים של הגאונים הקדושים שמנ"כ בקראקא אין אני הולך.
"אבל התירוץ הוא פשוט: שאפילו עצם אחת לא תמצא כאן מגופם, שכן כל העצמות גלגלו לארץ ישראל, ואחד הוא הבעל 'נועם אלימלך' שהתפלל ופעל את זאת שעצמותיו ישארו על מקומם, כדי שיהיה באפשרות לבוא ולהשתטח על קברו".
וסיים בזה"ל: "וגם עתה אם אנו הולכין על קברו, רואין אנו שהוא עומד על קברו ומעוטף בטלית ותפילין ומתפלל עבור כלל ישראל" ('ארץ צבי' הגש"פ להג"ר יוסף הירש רב בטארנא)
*
שח כ"ק אדמו"ר מרחמסטריווקא שליט"א: סיפור ששמע מיהודי שהכיר את בעל המעשה. בעיר לוגאנו היה גר הראחובער רב הגה"צ רבי שלמה זלמן פרידמאן זצ"ל (בנו של הגה"ק בעל ה'לקוטי מהרי"ח' זצ"ל), והיה שם יהודי שבנו סטה מדרך היהדות ונתדרדר עד שהגיע לדיוטא התחתונה רח"ל, וממש לא היה לו שום שייכות עם יהדות, והגיע האב השבור לחלות פני הגה"צ הנ"ל לבקש על בנו שיחזור לכור מחצבתו מקור הקדושה.
והיות שלבנו זה היה כלי רכב, ע"כ ביקש הראחובער רב מהאב שיבקש מבנו שיסיעו ברכבו לליז'ענסק (משווייץ עד הציון של הנוע"א בליז'ענסק אפשר לנסוע ברכב, ואורך הדרך הוא כי"ב שעות), בהבטיחו לו שלא יתערב לו כלל בעניניו בדרכו, ורק יסיעו לשם. כשמוע הבן בקשת הרב הסכים להסיעו לליז'ענסק, וכך הוה, שלא התערב לו כלל בעניניו, ורק כשהגיעו לליז'ענסק ביקשו הראחובער רב: "מכיון שכעת נכנס אני לציון לומר שם כל ספר התהלים, ואיני רוצה להתערב בעסקיך, אך בקשה קטנה לי אליך, שאם אתה כבר נמצא כאן הכנס נא לומר קאפיטל תהלים אחד, ואח"כ תוכל לילך לעניניך".
והסכים הלה לבקשתו ונכנס לציון, וכשהתחיל לומר קאפיטל אחד, נפתח סגור לבו ופרץ בבכיה, ומעין דמעות ניגר מעיניו, ואמר עוד אחד ויותר, עד שחזר בתשובה שלימה ויצא משם בעל תשובה גמור, והוא היום מה'שיינע אידן' בשווייץ.
סיפרתי פעם סיפור זה בליז'ענסק בליל שבת, ואחר הסעודה ניגש אלי יהודי באומרו: הלא סיפרת סיפור מלפני כמה שנים, אני אספר לך מעשה שהיה לפני שנה, שבחור מאמריקה סר מהדרך עד כדי כך שלא רצה לעבוד אצל יהודים, רק אצל גויים, ובקושי פעלו אצלו בתחנונים שלפחות יעבוד אצל יהודים. לפני שנה הגיע הבחור לליז'ענסק, והיום הוא יושב בארץ ישראל על התורה מהיום ועד הלילה בהתמדה כבירה. (מילין קדישין).
*
סיפר כ"ק האדמו"ר מטאלנא–אשדוד שליט"א ששמע מכ"ק הגה"צ גאב"ד מאקאווא שליט"א: היה בחור נכד הרבי ר' אלימלך זי"ע שלמד בישיבה של בחורים שחלשים קצת בתורה ומצות, והבחור הזה היה חלש מאד מאד ברוחניותו מכל הבחינות, עד שכבר החליטו בישיבה שצריכים להרחיקו מן הישיבה כי יכול להזיק לאחרים.
בלילה חלם ראש הישיבה שמישהו מתגלה אליו בחלום ואומר לו: אני הוא הרבי ר' אלימלך, למה אתה רוצה להרחיק את נכדי מהישיבה, אבקש אותך נא לא להרחיקו…
כשהתעורר בבוקר משנתו חשב בתחילה לא להתייחס לחלום, אבל אח"כ חשב שבכ"ז ינסה לראות אולי יש כן דברים בגו, על כן החליט לקרוא להבחור הנ"ל ולשאלו אם יודע משהו מייחוס משפחתו (כי הגיע מבית מודרני שלא הורגלו לדבר מיחוס של בנש"ק). כמובן שלא רצה לשאלו מיד אם הוא נכד הרר"א, רק רצה לשואלו באופן כללי אם יודע על איזה יחוס שמשפחתו משתייכת לשם.
כשהגיע לישיבה שלח לקרוא את הבחור הנ"ל, ושאלו האם יודע הוא משהו מיחוס משפחתו, ומיד ענה: כן, אנחנו מצאצאי הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק. מיד אמר לו ראש הישיבה, שיידע שכבר הסכימו בהנהלת הישיבה להרחיקו מחמת מעשיו, אך זקנו הרבי ר' אלימלך נתגלה אליו בחלום ובקשו שלא ירחיקנו. והבחור נשאר בישיבה וכמובן שהיטיב את מעשיו וגדל בן תורה וירא שמים.
(מתוך גיליון 'דברי תורה' – בעלזא)